עוד יום רגוע.

אחרי שקמנו בבוקר עם המון תוכניות לעשות הרבה דברים, בסוף הוצאנו את היום בסתלבט.
חצי מהיום בזבזנו על אינטרנט (חסך של כמעט שלושה ימים 😉 ), ואחר כך לא נשאר הרבה זמן לעשות שום דבר. החלטנו ליסוע לאחד המקדשים שמחוץ לעיר העתיקה (שבתוך החומות) – זה מקדש שמארח, שלושה ימים בשבוע, שיח בין נזירים מתלמדים לתיירים דוברי אנגלית. הרעיון הוא שהנזירים יוכלו לשפר את האנגלית שלהם, ותיירים זרים ילמדו מקרוב על אורח החיים של הנזירים הבודהיסטים.

בדרך לשם לקחנו סאמת’לאמו – זה כמו מונית שרות מקומית: טנדר אדום עם תא נוסעים מקורה מאחור, שעוצר לכל מי שרוצה (אין תחנות – פשוט עוצרים אותם כמו טרמפ), והוא נוסע במסלול פחות או יותר קבוע. עוצרים, בודקים אם הוא נוסע לכיוון הנכון ואם כן קובעים על מחיר ונוסעים. בדרך למקדש עלינו על אחד כזה וקבענו על מחיר של 10 בהאט לשנינו. כמה דקות אחר כך עלתה גם ישראלית, שגרה כבר כמה זמן בצ’יאנג מאי. היא הציעה לנו ללכת לשוק יום ראשון שיש בעיר, אבל מקוצר זמן (בדיוק הגענו למקדש) היא לא הצליחה להסביר לנו איך מוצאים אותו, וה-Lonely Planet לא מזכיר דבר כזה.

כמובן שכשהגענו למקדש, גילינו שהשיח לא מתקיים בימי ראשון, ושזה היה כמובן כתוב ב-Lonely Planet.. ניסינו לתפוס מונית כזאת בחזרה לבית ההארחה ורק בניסיון השלישי הבנו שהמחיר הלוך והמחיר חזור הוא לא אותו הדבר, למרות שעברנו לצד השני של הכביש – כל הנהגים שעצרנו רצו 40 בהאט לנסיעה: פי 4 מכמה שעלה לנו להגיע.

בסוף הגענו לאזור בית ההארחה אבל מצאנו חנות שמשכירה PlayStation – זה כמו ארקייד רק במקום מכונות יש קונסולות PS2 וטלוויזיות. שעתיים אחרי זה 🙂 יצאנו והחלטנו להסתובב (היינו צריכים לגשת לבית מרקחת לקנות כמה דברים). ברגע שהגענו לרחוב הראשי, נפלנו לתוך שוק: ממש לא ציפינו לראות כזה דבר, אבל במקום הרחוב הרגיל, יש המון דוכנים ברחוב, ואנשים שמנגנים כל מיני סוגים של מוזיקה ומוכרים כל מיני סוגים של אוכל. נראה שזה עסק חדש – כל יום ראשון בערב סוגרים את רחוב ראצ’דאמנון לתנועה והוא הופך למדרחוב שוק. הסתובבנו וקנינו כל מיני דברים.

זה זמן טוב להעיר כמה דברים שמאוד מוזרים לי בתאילנד.
דבר ראשון – כשמדברים בתאילנד על תפוזים, מתכוונים לקלמנטינות. מיץ תפוזים זה מיץ קלמנטינות. זה כל פעם מפתיע אותי מחדש. לדוגמה כשמגישים לי מיץ תפוזים לארוחת בוקר והטעם לא נראה לי, ואחרי כמה שניות – “אוי, גם זה קלמנטינות!”.
עוד דברים:

  • רמזורים – זה אופציונאלי. בצ’יאנג-מאי, בחלק מהכבישים היותר סואנים, יש מעברי חציה מרומזרים (בשאר המקומות בד”כ אין בכלל מעבר חציה, פשוט חוצים את הכביש מתי שרוצים, כמו בעפולה 😉 ). זה צעצוע די נחמד: יש עמוד שעליו רמזור לכלי רכב, רמזור שלושה צבעים להולכי רגל, תצוגת מונה זמן, זמזם לעוורים וכפתור להפעלה. כל זמן שאין הולכי רגל, הרמזור לכלי רכב ירוק, הרמזור של הולכי הרגל אדום, והזמזם עושה ביפ-ביפ איטי. כשבא הולך רגל ולוחץ על הכפתור, נדלק האור הצהוב של הולכי הרגל (בנוסף לאדום) ולאחר כמה שניות הזמזם עושה מעין כל מוזר (“פוינננג”), כלי הרכב מקבלים אדום, הולכי הרגל מקבלים ירוק, תצוגת הזמן הופכת לירוקה ומתחילה לספור אחורה 11 שניות והזמזם מתחיל לעשות ביפ-ביפ מהיר. בשלב זה הולכי הרגל כנראה אמורים לחצות את הכביש, מה שלא מפריע לנהגים להמשיך ליסוע בלי לעצור. אם נראה שנהג הולך לדרוס מישהו, הוא מאט (בד”כ), אבל בכל מקרה- זה שהאור שלך ירוק לא אומר שהנהגים החוצים את הדרך יעצרו. כנראה שזו הסיבה שבזמן השוק, רמזור הולכי הרגל ליד השער המזרחי גובה בשוטר. חוץ מאלה יש מעט מאוד רמזורים בצ’יאנג-מאי ולא נראה שקהל הנהגים יותר מדי מתרשם מהם.
  • כמות הדוכנים בשווקים, שעומדים אחד ליד השני ומוכרים בדיוק אותה סחורה. מילא אותו סוג של אוכל, אבל אותן חולצות שברור שנקנו באותו מפעל. או חרבות שנראות כאילו מישהו הכין אותן מהמחבת שלו (ולא טרח לשמן אותן לפני או אחרי). או פיסלונים קטנטנים של קוף שבלחיצה על ידית מעלה ומוריד את היד על אבר המין שלו. או מיליון שטויות אחרות – מישהו קונה את זה ?
  • משחקים מועתקים לקונסולות. במקום משחקים ל-XBox, מוכרים לך משחקים ל-X-Game או X-Boss. אני בטוח שהדבר האחרון שפיראטים של תוכנה במזרח הרחוק דואגים ממנו זה עבירה על חוקי הסימנים הרשומים, אז מה הקטע?
  • סנדלים מזויפים של “טבע”. אני מבין תיקים של Lowe, או בשמים של שאנל, אבל “טבע” ?
  • שלטים בכביש עם מרחקים. נסענו ללמפאנג, ובדרך ראינו שלט – 88 ק”מ. השלט הבא (אחרי קצת יותר מקילומטר) – 80 ק”מ. אחר כך – 92 ק”מ. נראה שהם רושמים מה שבא להם באותו רגע, העיקר שזה נראה בערך בסדר. ראינו דברים דומים בדרך לעוד מקומות.
  • כל האוכל חריף. בצורה די מדהימה, אפילו דברים שלא חשבנו בחיים שאפשר לעשות אותם חריפים – חריפים בתאילנד. לא שאני מתלונן, אבל קרן די סובלת. אתמול אכלנו דיסה חריפה..

2 Responses to “עוד יום רגוע.”

  1. אמא:

    הי ילדים נחמדים !
    למרות שדיברנו אתמול ולא כתבתם היום כלום אני כותבת לכם במיוחד לך עודד אתה כבר צריך לדעת שלא כל גבר צריך לספר לאבא זה מכניס אותו ללחץ, עם קרה משהו אבל בסך הכל הכל בסדר וממשיכים לתפקד כרגיל אפשר לא לספר את כל האמת, אילן כשהיה באוסטרליה היה מצלצל אלי למכבסה בבוקר מוקדם משום שידע שה”אף בי אי” לא עובד שם בשעות כל כך מוזרות כמו שעבדנו אז, קח את זה לצומת לבך.
    ככה אצלנו הכל בסדר גיני התאוששה היא כבר אוכלת וגם מצליחה שוב לפתוח דלתות את טיפול השיניים שלה נעשה לה ביום שישי 9/9 .
    בנתיים שימרו על עצמכם וגם על קשר בי ולילה טוב.

  2. Ron:

    Hi Guys,

    I am sorry for not being able to talk to Oded earlier. I have a very busy day today. I tried to call Oded on his Mobile and got no answer.

    Please call today at 8 PM our time.

    Hope you are having a good time.

    Regards,
    Aba.

Leave a Reply

 

 


Spam prevention powered by Akismet