מרכיבים:

• 400 גרם אפונה יבשה צהובה. אפשר להחליף בעדשים חומות או עדשים כתומות (אם כי הן קטנות יותר ונוטות להפוך לעיסה במרק). לא הייתי ממליץ לשים אפונה יבשה ירוקה או עדשים ירוקות כי המרק לא יקבל את הצבע הצהוב הרצוי שלו.
• בצל גדול
• תפוח אדמה בינוני או גדול. ניסיתי להחליף לקולורבי – תחליך התפ”א הסטנדרטי שלי וזה עובד, אבל לא מדהים.
• שני גזרים בינוניים שטופים. אני בד”כ לא מקלף אותם למרות שאני יודע שיש כאלה שאוהבים את זה, ואני אומר – כל הויטמינים בקליפה!
• 2-3 פטריות – להסמיך את המרק. אפשר גם להחליף בקישוא אבל זה נותן למרק צבע יותר ירוק.

הכנה:

להעמיד קלחת קטנה עם מים רותחים על חום בינוני-גבוה ולשפוך פנימה את האפונה היבשה או העדשים. לתת לזה לרחוש ולהוסיף מדי פעם מים אם המים לא מכסים את האפונה. נניח לאפונה להתבשל ולהתרכך בזמן שאנחנו מכינים את שאר הרכיבים.

לשים בסיר כף שמן ולקצוץ פנימה את הבצל. בגדול את הבצל אמורים לגרור כמו שנעשה את שאר הירקות, אבל בצל ופומפיה יסתיים בדמעות, אז אני פשוט קוצץ אותו לחתיכות קטנות. לשים על חום בינוני ולתת לבצל להתאדות עד שהוא שקוף. כשהבצל מוכן ומתחיל קצת להשחים, נשתמש בפומפיה בשביל לגרור לתוך הסיר את התפ”א (כדאי לקלף קודם, אבל אני מניח שלא חייבים) ואת הגזרים. אם החלטנו להשתמש בקישוא במקום בפטריה (או בנוסף – אני גמיש) אז גם הוא נכנס עכשיו. לכסות את הסיר ולתת לתערובת להתבשל לבד כ-20 דקות. כדאי לפתוח ולערבב מדי פעם.

כשהירקות מוכנים, להוריד את האפונה ולשטוף אותה במים נקיים – כדי לנקות את כל העמילנים ושאר השטויות שיוצאות בזמן הבישול ועושות קצף – אני שופך בזהירות את כל המים מהקלחת בלי לאבד את האפונה, ואז ממלא במים נקיים ושופך שוב פעם או פעמיים. לבסוף להוסיף את האפונה – בלי מים – לסיר. אם אנחנו רוצים לשים פטריות בפנים (מומלץ – זה גם מוסיף מאוד לטעם), אז עכשיו זה הזמן להוסיף אותן לסיר, שוב ע”י לגרור אותן בפומפיה.

למלא את הסיר במים רותחים, ולהביא לרתיחה. לערבב מדי פעם עד שהמרק רותח ואז להוריד לאש קטנה. לבשל כ-20 דקות, וכדאי לערבב מדי פעם.

אחרי 20 דקות, הגיע הזמן להוסיף תבלינים: אני שם כפית כורכום, שתי כפיות כמון, חצי כפית מלח, פלפל פפריקה מתוקה וג’ינגר כל אחד. לחילופין אבקת קארי המבוססת על כמון כורכום וכוסברה תחליף את רוב התבלינים האלה.

לבשל עוד 10 דקות על אש קטנה ולקרוא למרק “מוכן”.

בתיאבון.

Related articles

• Longer, Hotter And More Water! (lukeford.net)
• Yesterday’s Turkey Is Today’s Soup (thespectacledbean.wordpress.com)
• Pea Soup is good for the soul (balanceandblueberries.wordpress.com)

הפעם סנפרוסט מציעים כבר את הכל בשקית אחת: גם הירקות, גם הציר עם התיבול, רק חסר מים. ניסיתי את ה”מרק שעועית” שלהם, ובגלל שאני לא יכול להשאיר שום דבר כמו שהוא היה (מסורת ארוכת שנים של לנסות לתקן דברים שלא מקולקלים), התחלתי בלאדות סלרי קצוץ עם פלפל אדום חתוך לקוביות, הוספתי כרשה קצוצה לעוד שתי דקות ואז את התוכן של שקית המרק של סנפרוסט, וכמובן למלא במים רותחים. המרק יצא קצת יותר מימי ממה שאני מעדיף (אני אוהב נזידים סמיכים), אבל טעים ואין אפילו צורך לתבל מעבר לציר שבשקית. מעולה לאנשים שנשארים בבית כי הם חולים בשפעת ולא רוצים להדביק את המשרד

גם מי שחרד ממרכיבים מלאכותיים באוכל תעשייתי יכול להרגע: הדברים הכי גרועים שיש בשקית הם חומצת לימון כמייצב, גומי קסנטן כחומר עיבוי, ותמצית רוזמרין כמעכב חימצון.

הרעיון הוא ששיני השום מתבשלות בתנור ונמסות לתוך העוף וזה נותן לכל העוף טעם של שום – המממממ…

מצרכים:

- 4 או 6 כרעי עוף שלמים (ז”א שוק+ירך לא מופרדים). אפשר להוריד את העור, אבל זה יוצא יותר עסיסי עם משאירים את העור.

- הרבה שום. לפחות 3 שיני שום לכל כרע עוף.

-  תבלינים.

- שקיות צליה (אפשר למצוא כאלה בסופר).

- קצת מיתר פשתן (אפשר למצוא באותו מקום). לפעמים שקיות הצליה מגיעות עם סוגרי מתכת אז אפשר להשתמש בהם במקום, אבל אני ממליץ להחזיק מיתר פשתן בבית בכל זאת כי זה שימושי כשרוצים להשתמש בשקיות צליה במיקרוגל.

- תנור – אמיתי, כזה שמגיע ל-200 מעלות צלזיוס.

זמן הכנה: כשעתיים.

הוראות:

1. חממו את התנור מראש ל-200 מעלות צלזיוס.

2. יש לפרוס את השום לאורך לפרוסות ברוחב ועובי של כחצי סנטימטר.

3. בעזרת סכין חדה וצרה עשו בכרע העוף כחמישה שישה חורים עמוקים במקומות שונים ותחבו בתוכם את חתיכות השום. צריך לוודא שהשום נכנס לתוך הבשר, ולא סתם בין הבשר לעור. לחזור על הטריק לכל חתיכות העוף.

4. הכינו שתי שקיות צליה ובהן ערבבו תבלינים כרצונכם – אני שם: פפריקה מתוקה וחריפה, קארי, טימין, פלפל שחור וקצת כמון. אפשר לשים תערובות שונות בכל שקית כדי לעשות את הנושא מעניין.צריך לשים מספיק כדי לצפות את שניים או שלוש הכרעיים שיכנסו פנימה – אני ממליץ שיהיה בכל שקית כ-5 כפות של תבלינים סה”כ. להוסיף קצת חומץ בן-יין לבן כדי שהכול יהיה עיסה (אפשר במקום לשים מירין אם אתם מעדיפים את העוף שלכם יותר מתוק).

5. להניח את כרעי העוף התוך שקית הצליה (חצי בכל שקית) כשהחלק העליון פונה כלפי מטה לכיוון תערובת התבלינים. לסגור את השקית בעזרת מיתר פשתן (או בעזרת הסוגר היעודי – אם יש כזה) ולנער היטב, כדי שהתבלינים יצפו את העוף היטב מכל הכיוונים.

6. להניח על תבנית בתנור – כדאי לוודא שהכרעיים שוכבים על התבנית ולא עומדים בכל מיני זויות.

7. לסגור את התנור ולהמתין.

8. אחרי שעה לבדוק את הצבע של העוף – אם הוא לא מושחם, לפחות קצת, אז תנו לא עוד חצי שעה בתנור – אבל כדאי שלא יותר מזה.

להוציא ולאכול בהנאה!

הערה: אם אתם רוצים לבשל ולארוז מייד במקרר, אז כדאי לתת לעוף להתקרר קצת באויר החופשי לפני זה – אחרת הוא נהיה דביק.

Evolution works great when running under GNOME, but if you hate GNOME 3 as much as I do, then you are likely to try to run Evolution under a recent KDE 4. And then problems start mounting – there’s the file dialogs which look completely different and don’t inter-operate with KDE’s virtual file system layer (KIO), but the most annoying problem is saving the passwords for your email, address book and calendar services.

Evolution relies on GNOME’s keyring service to store passwords for remote services, and that service is not running when you start KDE. Without the keyring, Evolution will keep asking you for passwords to all your email services when you start up, and for all your address book services when you try to compose an email. Which wouldn’t have been that bad if not for the fact that before popping up the password dialog, Evolution spends minutes (!!) trying to contact the GNOME keyring service. Only after being frozen for a couple of minutes you get asked for the first password, and if you have more then one service then please wait two more minutes while Evolution tries fruitlessly to contact GNOME keyring again!

The solution is simple – have GNOME keyring launch automatically when you log in to KDE, just like it does for GNOME. There are several ways to do this – for example using KDE’s “startup applications” system or writing custom profile scripts (I’ve tried both), but the more elegant solution I found in fedorahosted.org where someone committed a simple script that generates GNOME keyring startup and shutdown scripts for KDE. I’m guessing this is used in the KDE live CD spins for Fedora.

Anyway, this script can easily adapted to generate GNOME keyring integration scripts for your local KDE installation. Just start Konsole, and paste this into the command line:


cat > $HOME/.kde/env/start-custom.sh <<EOF
#!/bin/sh
eval \`gnome-keyring-daemon\`
export GNOME_KEYRING_PID
export GNOME_KEYRING_SOCKET
EOF
chmod 755 $HOME/.kde/env/start-custom.sh
cat > $HOME/.kde/shutdown/stop-custom.sh <<EOF
#/bin/sh
if [-n "\$GNOME_KEYRING_PID"]; then
kill \$GNOME_KEYRING_PID
fi
EOF
chmod 755 $HOME/.kde/shutdown/stop-custom.sh


Now you can log out, and when you log back in, GNOME keyring will be running in the background, providing keyring services to GNOME applications. This will also make working with the Fedora bug reporting tool – ABRT – so much easier as that too relies on GNOME keyring and suffers from the same “freeze while looking for the keyring service” issue that Evolution suffers from.

Related articles

• GNOME vs. KDE: the Latest Round (tech.slashdot.org)
• GNOME 3 on Linux Mint 10 (martinwebster.eu)
• Fedora 15 beta released as GNOME 3 backlash grows (linuxfordevices.com)
• Are You Looking Forward to GNOME 3? (ostatic.com)

Related articles

• Next Android Version to be Called Ice Cream Sandwich (pocketnow.com)

בגרסה שלי הולכים ל-AM:PM וקונים שימורי חומוס שתי קופסאות מתאימות לארבעה אנשים וכל שאר הכמויות זה לפי זה.

בשביל לעשות את המרק קצת יותר מעניין – וסמיך – למרות ההתחלה “הבעייתית”, אני מוסיף תפוחי אדמה וחברים – בטטה הולכת טוב, כמו גם ארטישוק ירושלמי (למה באמת קוראים לזה ככה, זה ממש לא נראה כמו ארטישוק) או קולורבי.

נתחיל עם כך בשני תפוחים אדמה מקולפים, כשאפשר להחליף את אחד התפוחים במשהו אחר מקביל. אני כפי שציינתי מעדיף בטטה או קולורבי. נחתוך לריבועים של כס”מ ונבשל בסיר עד שהם קצת מתרככים (משהו כמו 20 דקות על אש גבוהה).

עכשיו נסנן את התפוחים ונחזיר אותם לסיר (המים של הבישול הראשון מכילים הרבה עמילן מתפוחי האדמה שזה לא טעים) ונוסיף להם את החומוס – בלי המים מפחיות השימורים, אין לי עניין בהן ואני שופך אותם לכיור. עכשיו צריך להוסיף מים עד שהירקות מתכסים ועוד קצת. ולהביא לרתיחה.

תוך כדי שהמים מתחילים להתחמם, נתחיל לתבל – אני מוסיף:

• שום קצוץ והרבה – מסתבר שעשרה שיני שום לא ממש מורגשות, אז אם אתם אוהבים שום אפשר להוסיף יותר.
• כף כמון (לא להתבייש – שימו כף שלמה, מתי יוצא לכם לשים כף של כמון בתבשיל?)
• חצי חף חוויאג’ למרק
• חצי כף כורכום (כן, המרק הזה הולך לצאת צהוב)
• קצת פלפל וקצת מלח
• כף אבקת מרק עוף או משהו דומה – אם יש לכם ציר אז אפשר, אבל כנראה עדיף לשמור אותו למשהו שבו זה באמת יעשה הבדל. צימחוניים יכולים להשתמש באבקת מרק “בטעם עוף”.

המרק מוכן כשהתפ”א מתפרקים בקלות אם לוחצים עליהם עם כף והחומוס כבר מתחיל להפרק לבד. בשלב זה אפשר להוסיף למרק חופן כוסברה או פטרוזיליה קצוצה ולבשל עוד כעשר דקות – זה נותן למרק קצת טעם “ירוק”.

לבסוף נטחן חצי מהמרק כדי לתת לו סמיכות ומרקם כמו שאני אוהב (אני לא אוהב מרקים מימיים מדי). במתכונים בד”כ תמצאו הוראות כמו למזוג חצי מהמרק למעבד מזון – זה הרבה יותר מדי עבודה שבלנדר יד ישר בתוך הסיר יכול לחסוך (שלא לדבר על החסכון בניקיון אחר כך), הבעיה היא איך למנוע מכל התוכן של המרק להטחן. כדי לטחון רק חלק מהתוכן של המרק אני פשוט מפריד בין החצי שאני רוצה לטחון לחצי שאני לא רוצה ע”י זה שאני שם מסננת קטנה שתחסום מהבלנדר לשאוב את כל המרק אליו, או אפשר להשתמש בשלוש כפות שמחזיקים כמו מניפה.

בשביל עוד ניקוד אפשר לטגן בצד עוד כמה שיני שום ובצל או כרשה עד שהשום שחום מכל הצדדים ולזרוק את זה לתוך המרק בסוף (לפני או אחרי הטחינה). בתאבון.

בגדול קשה להרוס עוף בתנור – קחו כרעי עוף, סדרו בתבנית,קחו כמה מרכיבים שנשמעים הגיוניים ביחד (כמו שזיפים ורוטב רימונים, דבש וסויה או דבש וחרדל, אולי קטשופ וחרדל? ) ערבבו ושפכו על העוף ושימו בתנור לשעה. הנה הגרסה שלי למשהו קצת יותר מעניין:

המצרכים:

• עוף. לצורך הנושא השתמשתי בשתי כרעיים שלמים, אבל אני מניח שאפשר להשתמש בחלקים אחרים, אבל המידות להלן זה לשתים או שלוש כרעיים

לרוטב:

• שני תפוחים
• טבעות אננס, משתי פחיות שימורים קטנות – מעבר לכך שאננס טרי טוב קשה להשיג וקשה להכין (ואני עצלן), אני משתמש במי האננס לרוטב. אני מעדיף את הגירסה של Dole שניתן להשיג ברוב הסופרים בארץ כי היא מכילה רק אננס (בלי סוכר או חומרים משמרים ). אם יש לכם קופסה גדולה כמו בתמונה בקישור להלן, אז אני חושב שאפשר להשתמש בחצי מזה.
• בצל
• רוטב טריאקי

ההכנה כפי שציינתי היא די פשוטה: חצי בצל וחצי תפוח אני טוחן בבלנדר ומוסיף לתוך זה את המיץ מקופסאות השימורים של האננס וחצי כוס טריאקי. הרוטב צריך לצאת יותר “מימי” מ”משחתי” אז אם צריך (תלוי במידת הסמיכות של הטריאקי) אני מוסיף מירין. זה הרוטב – אפשר להוסיף עוד קצת תיבול, לדוגמה אני מוסיף חצי כפית חרדל וקצת זנגביל (מיובש לאבקה או גרוס טרי) בשביל לתת לרוטב קצת “שפיץ”.

את שאר התפוחים אני פורס לשמיניות ואת הבצל לפרוסות לאורך (כמו פלחים של תפוח, בעצם) ומסדר בתבנית בין חתיכות העוף (מי שרוצה יכול להפריד את הכרעיים לשוק וירך מראש). על כל זה להניח מעל את טבעות האננס ולשפוך את הרוטב ולהכניס לתנור מחומם מראש לכ-200 מעלות.

האוכל צריך להיות מוכן תוך שעה וחצי בערך, אבל אל תסמכו עלי ותבדקו.

הרעיון האחרון די גאוני (אם נתעלם לרגע שאני לא ממש אוהב קטשופ על הצ’יפס שלי) אז יצאתי לחפש על זה מידע באינטרנט – יש לציין שלפי כמות התוצאות הרלוונטיות בגוגל, זה לא רעיון מוכר במיוחד, אבל כן הצלחתי למצוא את פטנט אמריקאי 747856: Methods and apparatuses for dispensing condiments של אדם בשם Scott E. Brient שאין עליו הרבה מידע באינטרנט אבל נראה שהוא עורך דין לפטנטים ולא באמת ממציא ולכן לא סביר שנראה מכונה כזאת בזמן הקרוב.

הדבר השני, והמבריק יותר שמצאתי הוא התיאור של הרעיון באתר highDEAS.com. המאמר עצמו לא מרחיב כלום מעבר לרעיון עליו כבר דיברנו, אבל האתר עצמו גאוני ומגדיר את עצמו כאתר רעיונות “‪for the best ideas (when you’re high)‬” . יש שם הרבה רעיונות “גאוניים”, כמו מסעדה עם תפריט בניית סושי – לרמת בחירת המרכיבים של הרול או Iron Chef למוזיקה.

שלב ראשון:

• לקלף קולוראבי – מספיק כדי למלא סיר בינוני, אבל לזכור להשאיר מקום לסלרי. אם הקלוראבי גדול אז כדאי לחתוך לחצי לפני ששמים בסיר – זה גם כדי שהם יסתדרו בסיר יותר טוב וגם כדי שהם יתבשלו יותר מהר.
• לפרק ראש סלרי לגבעולים, לנקות ולהוריד להם את העלים ולזרוק לסיר. אולי יהיה צריך לחתוך אותם לחצי כדי שיכנסו. אני ממליץ לשמור חלק מהעלים – אני אוהב להוסיף אותם למרק לקראת הסוף כדי שיהיה בו קצת עלים.

עכשיו יש למלא את הסיר במים ולהרתיח (אני בד”כ מרתיח מים בקומקום תוך כדי ההכנה של הירקות ואז ממלא במים רותחים. זה קצת מקצר את התהליך). להשאיר את הסיר על אש בינונית עד שהקולוראבי רך כמו תפוחי אדמה שמכינים לפירה. זה יכול לקחת המון זמן כי הקולוראבי יותר קשה מתפוח אדמה. לשים לב שלא מתאדים יותר מדי מים מהסיר ולהוסיף אם צריך (כדאי להוסיף מים מורתחים מראש כדי שלא להאיט עוד את זמן הבישול).

בזמן שהקולורבי רותח, נבחר כמה ירקות מעניינים – לדוגמה, בצל, גמבה, קישוא – נחתוך לקוביות ונזרוק לקלחת עם קצת שמן על אש קטנה שיתאדו (לזכור לכסות את הקלחת). להם יקח הרבה פחות זמן אז כדאי לשים עליהם עין ולערבב אותם מדי פעם. כשהם מוכנים – הווה אומר רכים ועוד שניה מתחילים להשחים – אפשר לכבות את הגז ולהשאיר אותם בצד עד שהקולוראבי מוכן.

כשהקולוראבי מוכן, לכבות את האש ולרוקן חלק מהמים מהסיר – נגיד כחצי, ובעזרת מטחנת יד חשמלית לטחון את הקולראבי והסלרי למשחה. אני בד”כ במצבים כאלה אוהב להשאיר כמה חלקים לא טחונים כדי שיהיה מעניין במרק, אבל הפעם לא עשיתי את זה.

בסוף לזרוק פנימה את הירקות המאודים, לתבל (אני מוסיף טימין, מלח שום ופלפל לבן – קצת, כדי שלא יפריע לקרן), ולמלא מחדש במים רותחים, אבל לא יותר מדי – זה אמור להיות מרק מאוד סמיך. עכשיו להדליק את האש שוב, להביא את המרק לרתיחה ולהנמיך עד שהמרק רק מבעבע קלות. להשאיר את המרק כך כעשר דקות כדי שכל הטעמים יתערבבו – כדאי לטעום מדי פעם ולתקן את התיבול עם צריך, וזהו – המרק מוכן.

זה אחד המתכונים הכי ארוכים (מבחינת זמן) שעשיתי, רק בגלל שלקולוראבי לוקח נצח קטן להתרכך מספיק, אבל בינתיים זה שווה את זה.

בתאבון.

הנה ההמצאות החדשות של מחלקת הירקות:

איזה שהוא סוג של פרי, לא בטוח מה זה – לא היה תוית ועוד לא פתחתי אתו.

קולורבי, סגול !! כאילו – מדהים, על מה הם יחשבו עוד. באופן מאוד מפתיע התוכן של הירק הוא באותו צבע כמו המקור.

כבר הרבה זמן אני מחפש מקום שמוכר צנון שחור כי הוא אמור להיות מצוין בסלט, והנה קיבלנו

כרוב חרוט – לא ממש חדש, אבל מגניב בכל מקרה והוא יותר רך ונראה לי יותר מתאים לעשות כרוב ממולא בגלל זה.

בנושא רק קצת אחר

מישהו יכול להסביר לי מה ההבדל בין שני סוגי השמן האלה ?

שני המיכלים מתוצרת אותו יצרן, מכילים את אותו שמן (כנראה – יש לו את אותו שם ואותה רשימת תכולה), אפילו הגרפיקה זהה – שימו לב שהגרפיקה בתחתית המיכל השמאלי היא פשוט החלק התחתון של הגרפיקה על המיכל הימני רק שבמיכל הימני צבעו את הפול הקדמי בירוק. ההבדל היחיד הנראה לעין הוא שהבקבוק הימני מעוצב בצורה יותר “מודרנית” ולכן הוא עולה שני שקל יותר: כ-15% אחוז.

לא ברור לי לחלוטין.