הסיפור העיקרי היום הוא שגם אני וגם קרן מרגישים די רע. אני הולך להשאר בבית עוד איזה יום יומיים למרות שקרו מתעקשת שהיא צריכה להופיע למכינה שלה. אני אוסיף עדכונים בהמשך.

כשקמנו בצהריים הרגשתי עוד פחות טוב ואחרי שניסינו לצאת למרכז העיר ומייד התקפלנו וחזרנו למלון, ונשארנו בחדר מלון כל היום. קרן היתה סופר נחמדה אלי, ואפילו יצאה לבד לקנות לי שתיה – היא החליטה שהתייבשתי והכריחה אותי לשתות את כל מי השתיה שהמלון מספק בנוסף לתה ומרק. כנראה שהיא צדקה כי בערב כבר הרגשתי הרבה יותר טוב והיום בבוקר הייתי כמעט כמו חדש. מה שכן המבחר של ערוצי טלוויזיה במלון לא היה מדהים ובערך ב-8 בערב, בעקבות הגשם הכבד היומי, כל הערוצים שאינם רק בתאית נכבו. זה די מעצבן לשבת ולשתות תה סתם ככה בלי מה לעשות עם העיניים .

בצהריים עזבנו את המלון והלכנו לעשות את הסיבוב ההכרחי במקדש הראשי של תאילנד – ווט פהו – שדילגנו עליו בפעם הראשונה בבנגקוק. האטרקציה הכי מוצלחת היתה כמובן לא הבודהה השוכב הגדול (בעולם ? בתאילנד?) אלא צב שפגשנו בחוץ ליד המפל המלאכותי. קרן מאוד התלהבה ממנו וזה היה הסיבה העיקרית שלמרות החום הכבד (כרגיל) הסיור לא היה כשלון מושלם.

בעוד שש שעות אנחנו עולים על מטוס בחזרה לישראל (נחיתה ב-7:30 בבוקר ביום שישי) ונקווה שנספיק לקנות מתנות לכולם.

Yesterday, we got to Bangkok at about 7 in the morning and we were planning to rest a little and then shop, but Oded was sick – fever and everything – so we basically spent the whole day in the hotel. That’s okay. Today we saw the Reclining Buddha, which was nice. We also managed to see a genuine live turtle (or tortise, I’m not sure) near the waterfall beside the Reclining Buddha (Wat Phro). Turtules!! It was so much fun!

After Wat Phro, we went shopping! Of course, I haven’t managed to get any gifts, because I suck at gift-shopping, and we’ve completely managed to forget what people asked us to buy, but hey, I’m on vacation!
We had a good time, though now we’re tired and still have about 3 hours to kill before the airport..

Anyway, we land tomorrow at 7:30 AM Israel Time (GMT+2).
I hope I’ll talk to all of you in Israel when I get back, and for those of you whom I keep in touch with via email, I hope we’ll write soon after I get back.

Love you all!
See you soon!
Karen

עזבנו את טאו אתמול (יום ראשון) אחרי שדחינו את היציאה פעמיים. במקור תכננו לצאת ביום שישי עם מעבורת הלילה האיטית, אבל בסוף עזבנו רק אתמול. לקחנו את הקטאמרן המהיר של הבוקר, שזה היה חוויה מוצלחת ביותר לדעתי (למרות שהקיבה של קרן כנראה לא הסכימה ) – הספינה נראית הרבה יותר מהודרת ומודרנית מכל הספינות שראינו עד עכשיו בתאילנד. היא לא ממש גדולה, אבל מסודרת מצוין עם סיפון ראשי שמושיב בקלות יותר ממאה איש וסיפון VIP עליון. הספינה סגורה לחלוטין, מה שמצוין בגלל הרוח והספריי של המים שנוצרים כשהקטאמרן מגיע למהירות מלאה – מעבורת הלילה לוקחת יותר משש שעות מצ’מפון לקו טאו בעוד שהקטאמרן עושה את הדרך בשעתיים. הסיפונים סגורים (חוץ מכמה ספסלים בסיפון העליון שזמינים לאנשים שאוהבים רוח בפנים), ממוזגים ויש גם סרט בזמן הנסיעה . אנחנו קיבלנו איזה מן דרמה רומנטית ממש גרועה, שאין מה להרחיב עליה.

כשהגענו לצ’מפון לא התמהנו, לקחנו את המכונית ונסענו ישר לפוקט. הנסיעה התחילה מצוין במזג אויר בהיר על הכביש הראשי, אבל איך שעברנו לכביש קצת פחות טוב (אין אוטוסטרדה בין סוראט תאני לפוקט) ארובות השמיים נפתחו והתחיל לרדת גשם זלעפות – מה שעוד הקשה על הנסיעה. בסוף הגענו בשלום ובלי בעיות, אבל אני חושב שהגשם עלה לנו בשעה נסיעה בערך.

משהו שמאוד מטריד אותו בטופוגרפיה של תאילנד – המרכז והדרום הם אזורים לא הררים, בעיקר חצי האי שמתחבר למלאזיה, ומכילים מישורים וגבעות נמוכות, וכשנוסעים בכבישים אין עליות וירידות רציניות. למרות שהאזור שטוח יחסית, מדי פעם פורצים מהאדמה צוקי סלע תלולים בגובה של עד מאה או מאתיים מטרים. דוגמה אחת היא קואה-נוי שעברנו בדרך לבנגקוק:

אבל יש עוד הרבה כאלה בעיקר באזור של סוראט תאני (יש לי כמה תמונות מצוינות שאעלה בהמשך). אני לא מבין את הגאולוגיה של המבנה הזה, והוא נראה לי מאוד מוזר. אני אשמח אם מישהו יוכל להרחיב איך התנאים האלה נוצרים.

בעיקר בגלל הגשם הגענו לפוקט מאוד מאוחר, אחרי שכבר ירדה השמש, ועשינו את הטעות שליסוע ישר לעיר פוקט. שגיאה חמורה – אין שם מה לעשות. העיר היא סתם עיר ספר קטנה והיא לא ממש מרכז תיירות. כל האקשן נמצא בחופים (האחרים) של האי. אני חושב שבפעם הקודמת בתאילנד היינו בפאתונג, אבל אני לא בטוח. אחרי עיון קצר במדריך החלטנו לנסוע לקארון (Karon) וקאטה (Kata). אלא שני כפרים קטנים על החוף הדרום מערבי של פוקט, כמה קילומטרים דרומה מפאתונג, שגדלו עד שכמעט התחברו אחד לשני. במהלך הנסיעה הגשם לא הפסיק לרדת ליותר מכמה דקות, וכשהגענו לקארון כבר היינו די עייפים, ובהחלטה של רגע נכנסו לאחד ממלונות הפאר שבכפר – השרתון קראון פלאזה (האפשרות השניה היתה הילטון). למרות שזה מלון פאר, המחירים של העונה השקטה סבירים ביותר, והחלטנו להשאר במלון יומיים – מחר אנחנו מחזירים את הרכב וחוזרים לבנגקוק באוטובוס, כך שנספיק את כל ה-21 לספטמבר בבנגקוק לסידורים אחרונים (ומקדשים אחרונים ) וב-22 אנחנו על מטוס בחזרה לארץ.

היום היה יום איטי. חשבנו להספיק לעשות צלילה או שתיים בצהריים, אבל המזג אויר שהפריע לנו בנסיעה ממשיך לעשות בעיות – הרוח מעלה גלים די רציניים בחוף כך שאי אפשר לצלול קרוב לחוף, וכל סירות הצלילה עושות ימי צלילה מלאים (ולא רק חצי יום). אז ויתרנו על צלילה בחופי אנדמאן – אני מניח שזה יצטרך להמתין לפעם הבאה, וחבל – כי זה זכור לי כחויה הרבה יותר מרשימה מצלילה במפרץ תאילנד.

מחר מתוכנן לנו יום קצר (צריך לעזוב את המלון ולתפוס אוטובוס מוקדם בערב) אז נעשה עוד יום של סידורים ומסאזים (שהבטחתי לקרן ועדיין לא עשינו).

העלתי עוד תמונות מקו טאו לגלריה (החל מעמוד 14). השתדלתי לצלם את כל הפרטנרים שלי לצלילות (ואת המדריכים).

We got to Phuket last night, and decided to pamper ourselves a little. So we’re staying at the Sheraton’s Crown Plaza!
So we have electricity all the time (yes!) and – bless me – hot water! The really good bed, pillows and actual bathtub are just an added bonus!

Still in the mood for pampering, today we woke up a little later than planned (Oded’s fault, of course!) and had a wonderful breakfast – Waffles, French Toast, Fried Noodles With Shrimp, fried veggies & pasta, Eggs (and bacon), cereal, fruit, and pastries. I ate almost all of it! (Okay, maybe only about half!)

After breakfast, we tried to find a place to dive, since that was the original plan. Alas, as this is the low season and we are pressed for time – so we can’t take the full day for diving – it is not to be. So I decided to go and pamper my hair with a professional washing. Purr! I feel really good with myself now!

Now, while walking around, we found the most incredible store – Baskin Robbins! Yes, Baskin Robbins, the ice cream of my youth! And of course, in a long family tradition, I ate Jamoca Almond Fudge, our family flavour! I’m so happy! It was really nostalgic. Though it’s a little scary how Thailand has *everything* from back home!

After this, it’s back to the hotel to shmooze.. A nice hot bath, some TV – Their AXN *and* their Cartoon Network are WAY better than ours.. Hehe..

After a little resting, we went out – nominally to pick up our laundry, but.. We decided we’re hungry and happend to fall on the best seafood restaurant in Thailand! Really! It was absolute heaven. Though you have to get over pointing at your food.. The lobsters (which we decided not to eat today..) are still alive.. And they cost around 360 NIS per lobster, because of the weight.. Oded ate a Red Snapper – which was delicious, and I ate all 3 types of shells – Oysters, the really big ones with the pearls, Mussels, and Clams – they look like sea shells connected together. The oysters were really interesting – we ate them fresh (no cooking) but the clams and mussels were divine. Yum yum yummy!

Another nice thing in the restaurant is that it’s covered in posters about stuff – Marine Life, fruits and vegetables, coins, bills, flags, etc. We learned alot, and of course I’ve forgotten it in the last hour of walking! Oops! The restaurant, by the way, is called “Kwong Shop Seafood” and it’s the best seafood in Thailand! Really!

We walked around a bit, and I now own a nice dragon T-shirt (Oded owns 1 and a nice shirt) and 2 beautiful skirts, which I hope I will be able to wear often!

Tomorrow we’re shmoozing a little, then getting a massage (yay! Finally! ) and finding our night bus to Bangkok – no train in Phuket. After that, it’s a day of shopping in Bangkok and back to Israel..

It’s been a really good trip.

As for Koh Tao, the restaurants there are incredible, including the excellent hamburger joint in Sairee (called “No Problem”) that’s open til about 3 in the morning – where everything else closes around 10-11, and the Safari (and Cafe Del Sol which is owned by the same guy) that has the best steaks in the universe! The diving is nice, though it’s done in a cheap manner (and it’s felt, from what I understood). There are some other things to do on the island, some of them that I am unfortunate to have missed. All in all, though, don’t stay there more than a week.

I think that’s it for now..

Hugs, all!

(PS – There are new pictures in the Gallery – from page 14 )

My course included one Dive from HELL! Literally! We couldn’t see the hand in front of our face! What ended up happening is that Mike – one instructor, held on to the tanks of Ross and Sara, Jurgen – an instructor-in-training held on to my and Andrew’s tanks, and Alex – our primary instructor – tried to figure out how to get us to the surface near the boat, since besides having 1.5 metre visibility, we had a ripping tide… It was really scary, but we all managed to get to the boat safely in the end. I will probably look at very few conditions as really bad as of this dive, but it was REALLY scary!

And then there was the Night dive… The 4 of us went with Mike on the dive, and all was fine for the first 20 minutes or so.. Then, somewhow, all 4 of us looked at a fish, and when we turned back, Mike was gone.. We immediately huddled together, holding hands, looking at each other asking with our eyes – “Where’s Mike?!” After a little, with us frantically waving our flashlights in every direction, Mike noticed we were not with him and doubled back to pick us up. Other than that momentary terror, it was a really good dive. And hillariously funny after!

Other that the diving, we didn’t go jetskiing today, since there wasn’t enough water in teh bay, and tomorrow we’re leaving for Chumphon and Phuket. I hope there’s better interent in Phuket!

Things are really good here. Good food on the island, everywhere we go, good company, very laid back. But we need a change of scenery.

Love you all!
Karen

הכל בגלל מזג האויר – בכמה ימים האחרונים התחיל להיות ממש קריר פה (רק 28 מעלות ) ועם הרבה רוח ועננים. אתמול היה הכי גרוע – עד כדי כך שהמעברות הפסיקו לפעול והתחילו לדבר על טייפון. אתמול לא צללתי, אבל קרן עשתה שתי צלילות ואמרה שהראות היתה די מחורבנת. יצאנו הבוקר לאתר צלילה בשם רכס צ’מפ-פון, במרחק של כמה קילומטרים מהחוף.
ארגנתי את הציוד על המיכל x32 שלקחנו בבוקר וירדתי עם המדריך. הזרם היה ממש חזק, והראות היתה כל כך גרועה, זה היה כמו לצלול במרק בוץ: במרחק של מטר שניים כבר בקושי רואים את הצוללן השני, ומעבר לזה כלום. למרות שמזג האויר היום הרבה יותר טוב – כבר יש שמש ושוב מאוד חם, הסופה שעברה פה אתמול העלתה כל כך הרבה בוץ שהמדריך שלי – קייט (זה בחור – מאייתים Kyte ומבטאים כמו “עפיפון”) אמר שזה כמו לצלול בתעלה האנגלית.

התחלנו לרדת במורד החבל של המצוף יחד עם שאר הקבוצות, אבל ב-15 מטר קייט ביטל את הצלילה והחליט שחוזרים למעלה. זו היתה פשוט צלילה מיותרת: לשחות במרק עוף אני יכול גם בבית ולא צריך ניטרוקס בשביל זה.

את הצלילה השניה של היום עשיתי סתם עם אויר ב-6 מטר, וזה גם היה קצת מיותר: כנראה יותר טוב מלהשאר על הספינה במזג אויר שהתחיל להיות קצת סוער, אבל לא בהרבה. השארנו את המיכלים על הספינה וננסה שוב מחר.

במקור הייתי אמור לעשות הסמכת ניטרוקס דרגה 2 של ANDI במרינה דייוורס באילת – אפילו קיבלתי את הספרים והכל, אבל לא עשיתי שום דבר עם זה – לא היה לי זמן לרדת לעשות את המבחן והצלילות. לפי המלצות החלטתי לעשות את הסמכת הניטרוקס פה (בעיקר כי זה יותר זול). יש כמה הבדלים משמעותיים בין הסמכת הניטרוקס של PADI ושל ANDI:

• ל-ANDI יש שתי דרגות בסיסיות: דרגה 1 מאפשר להשתמש בשתי התערובות הפופולאריות בלבד ודרגה 2 מאפשרת לבחור כל תערובת עד x50. ב-PADI יש רק דרגה אחת שמאפשרת לבחור כל תערובת עד x40.
• PADI מאפשרים לצלול עם עד x40 בלי ציוד צלילה מיוחד חוץ ממיכלים מתאימים, בעוד ש-ANDI דורשים ציוד מיוחד (ווסתים ומד לחץ) לכל תערובת שאינה אוויר (וזאת הסיבה שהם מלמדים רק עד x40) .
• ANDI מאפשרים לתכנן ללחץ חמצן חלקי של 1.6 וממליצים לרדת ללחץ חמצן חלקי של 1.45 או 1.5 בתנאים לא אופטימליים (ומעניין מי באמת עושה את זה) בעוד ש-PADI מאפשרים לתכנן רק עד 1.4. PADI מלמדים, והטבלאות שלהם מאפשרות, עד 1.6 אבל הם אומרים שזה רק בשביל מצבי חירום.
• ANDI מלמדים יותר שימוש במשוואות, בעיקר שימוש במשוואה לחישוב “עומק שווה באוויר”, בעוד ש-PADI נותנים טבלה סטנדרטית ל”עומק שווה אוויר” להרבה תערובות רלוונטיות ונותנים את המשוואה רק בשביל לחשב לתערובות שלא בטבלה.

זה כל מה שאני זוכר כרגע (כל המידע שיש לי על ההסמכה של ANDI נובע מספר ההדרכה העברי שיש לי). בגדול נראה לי ש-PADI כרגיל משחקים קצת יותר “על בטוח” מכל השאר, למרות שהם לא דורשים ציוד מיוחד. הדרישה של ציוד מיוחד ב-ANDI נראית לי בעיקר פוליטיקה פנימית מול יצרני הציוד (כמו גם הקטע עם הסימן הרשום SafeAir).

קרן עשתה עוד שתי צלילות הסמכה לרשיון שני כוכבים (advanced), והולכת לעשות את הצלילה האחרונה – צלילת לילה היום. אני נשאר לחכות לה על החוף.

העליתי עוד קצת תמונות מהנסיעה לדרום, החל מעמוד 9.

המקום עצמו ממש נחמד – יש להם מסעדה ובאר בנוסף למועדון ולבית ההארחה, ויש להם בריכת שחיה קטנה בשביל קורסי הלימוד הבסיסיים (מה שקרן עשתה). מה שכן – המקום מלא יפנים ! המועדון מעביר קורסים בהרבה שפות ובין השאר יש להם שלושה מדריכים דוברי יפנית ונראה שהם די פופולאריים אצל היפנים שבאים לאי. בסופו של דבר החברה היפנים מאוד נחמדים, אבל כמעט בלתי אפשרי להבין את האנגלית שלהם.

עוד משהו שמעצבן, זה שיש חשמל בחדרים רק 13 שעות ביום – מ-6 בערב ועד בערך 7 בבוקר. כל השאר יש חשבל רק איפה שממש צריך, כמו מקררים של מסעדות וחנויות – נראה שאין מספיק חשמל באי (הגנרטור של הממשלה לא מייצר מספיק ?) וחשמל במהלך היום עולה המון כסף. זכור לי שהיינו בקו פי-פי לפני 5 שנים ולמרות שהזהירו אותנו ממצב דומה, היה שם כבר חשמל 24 שעות.

נגמר לי הזמן, סוגרים את האינטרנט, אז אני אמשיך את הפוסט הזה מחר.

המשך:

הקטע עם החשמל קצת יותר מובן אם זוכרים שהישוב הנוכחי בקו-טאו הוא בן בערך 10 שנים, וכפי שסיפר לנו אחד מהמקומיים הנחמדים שפגשנו (בחור בשם ג’וני, מנהל מסעדה מקסיקנית [!!]), עד לפני שנתיים לא היה פה כמעט שום דבר. אבל האי נראה בתנופת פיתוח – רואים הרבה בניה חדשה במקום.

לפני שלושה ימים הלכנו לאכול במקום שנקרא “ספארי”, שזו מסעדת גריל בר ממש נחמדה ומאוד נהנינו מהמקום – האוכל מצוין וזול יחסית (לארץ ) ויש להם מבחר של אוכל לא אותנטי (יש גבול לכמה אורז בן אדם יכול לאכול) שמוכן מצוין. הצענו לבעל המקום לפתוח סניף בארץ והוא אמר לנו “תודה”, בעברית. אותי זה די מעצבן הנטייה הזאת של ישראלים ללמד את השפה שלהם בכל מקום (בעיקר מילים כמו “סבבה” ו”אחלה”), אבל קרן גם עושה את זה – והיא אפילו לא משתמש במילים האלה בארץ!

הצורה שבה מסדרים את הצלילות פה במועדון, היא שיש להם שתי יציאות – בבוקר (7:30) ובצהריים (12:30) ופעם ביומיים יציאה לצלילת לילה (17:30). בארץ נוהגים לעשות שלוש צלילות ביום, לפעמים ארבע (צלילת לילה היא לפעמים השלישית ולפעמים הרביעית). בגלל שכאן כל יציאה היא סיפור רציני – לא סתם לרדת לים עם הציוד – צריך סירה ולארגן הסעות וזה סיפור של איזה 20 איש, אז דוחפים שתי צלילות לכל יציאה, סך הכל 4 צלילות ביום או 5 אם יש צלילת לילה.
פגשתי כאן ישראלית שאמרה שהיתה עושה ברציפות במשך כמה ימים, 4 או 5 צלילות ביום. לי זה נראה קצת מוגזם לעשות כל כך הרבה – למרות שהיום יש מודלים מתקדמים לחיזוי חוב חנקן, ואני יורד עם מחשב צלילה מודרני ששומר עלי מלעשות שטויות, וחוץ מזה מדריכי צלילה עושים דברים כאלה כל הזמן – באמת לא צריך להגזים. יש לנו זמן לראות את כל האתרים גם בלי לעשות 30 צלילות במקום. עד עכשיו עשיתי פה 11 צלילות, וחוץ מהיום השני כל השאר זה היה רק שתי צלילות ביום.

אתמול ירדתי לשתי צלילות הסיום של הקורס של קרן (נשרכתי מאחור בזמן שהתלמידים סיימו את המטלות שלהם), והיה מאוד משעשע לראות את כל השטויות שצוללים חדשים עושים. קרן – לדוגמא – ירדה לצלילה הראשונה בלי להסיר את האיזולירבנד מהפיה של המיכל (הם משתמשים פה בפס איזולירבנד או גומיה על הפיה של המיכל בשביל לסמן מיכלים מלאים). כשחזרנו, המדריך – בחור בשם אלכס – לוקח אותי ביד אל קרן ושואל אותה אם היא הצליחה לנשום מתחת למים. רק אז היא ראתה את זה
חוץ מזה שאר החברה בקורס עשו גם שטויות – מדהים הכמות של הציוד שהם מצליחים להרוס: בצלילה השניה מישהו נשען אחורנית והצליח איכשהו לשבור את היציאה של השלב השני, ושחרר לעצמו את כל האויר מהמיכל. בחור אחר ירד למים עם מיכל כמעט ריק.

אחרי כל הבלאגנים, כולם בכל זאת סיימו את הקורס וקיבלו את התעודות הזמניות (התעודות הקבועות בדואר), והציעו להם לעשות את קורס ההמשך (Advanced – שני כוכבים) בהנחה של 10%. קרן החליטה להתחיל את הקורס מיד – ז”א היום. אני – בעקבות התיעצות עם ידידים – החלטתי לעשות פה את קורס הניטרוקס. רציתי להשלים את הניטרוקס כבר כמה זמן, אבל לא היה לי זמן לרדת לאילת. הם מציעים פה את הקורס במחיר די טוב, והם נותנים הסמכה של PADI, שהדרגה הבסיסית שלה זה מה ש-ANDI (מה שעושים בארץ) קוראים דרגה 2.

אני מתחיל את הקורס היום בכמה שעות שיעור תאורטי ומחר עושים שתי צלילות ניטרוקס ומבחן. אם הכל יתקתק אז אני אסיים את ההסמכה מחר, קרן תסיים את כל הצלילות של הקורס המתקדם ונוכל לחשוב על לעזוב את האי ביום שבת או ראשון.

רצינו להספיק לקפוץ גם לפוקט, סאמוי או פי-פי, אבל נראה שלא יהיה לנו מספיק זמן (בעוד שבוע בדיוק מעכשיו אנחנו צריכים להיום בבנגקוק). נבדוק מה אפשר לעשות – אולי נסע לפוקט, נבלה שם יומיים שלושה וניקח רכבת בחזרה במקום ליסוע עם הרכב השכור בחזרה לבנגקוק – סיפור של כמעט יום שלם בדרכים.

I completed my open water diving course today! Yay! Tomorrow I’m doing the Advanced course, which allows me to dive deeper and at night. Parent, we got a video of our last 2 dives, so you can see some of what we’ve done..

For my diving buddies, let me tell you a little about our course.. One person, 2 days ago, managed to break his regulator hose. Underwater.
Today, *I* managed to do a full dive – and breathe – with the tape still over my O-ring! Also, one person (Silva) started his second dive with no air (where was his buddy? Huh?) and our third dude managed to brake the first-stage valve 5 minutes into the dive, and vented all his air! It was a little crazy, but loads of fun! My oops cost me a beer – I had to buy my instructor a beer because I was silly.

All is well, I’m having a blast. Oded is fine, too.
I’m cutting this short because I have to wake up at gawdawful in the morning and the screen is making me seasick..

Mom, Dad, please check the comments from the post Happy Diving as I replied there to your comments.

Miss you all!
Karen

We went out at 12:30 for the dives. I felt okay though it was good. It seems the general consensus is that I have seasickness.. Ugh! I’ve never had seasickness before! Oded, my sweetheart, went and bought me anti-seasick pills. Bless him. I hope they will do the job tomorrow!

Anyway, we had our very funny “family chat” with our instructers – Alex and Mike – and then went down for our first dive. It was really good, other than the fact that I had a disagreement with a coral and it scratched my leg up pretty good.. What’s really funny is that under a certain level, you bleed green! It’s really, really freaky. Don’t worry – I’m fine! Just in a little pain.

We saw some pretty cool fish on the dive, which was a lot of fun!

We finished the dive and spent some time on the ship to our next dive point, then had a second dive, which was really good, after I stopped panicking.. You see, I have a real problem – when things are funny, I laugh, as we know. And when Alex is being particularly funny (as he always is) – underwater – I laugh – underwater. Which means my mask fills up with water.. Which is a problem when I gasp water up my nose.. So I breathed a little water instead of air and started to panic, which was okay since Alex saw and helped me through it without drowning. After I calmed down, the whole thing was pretty funny..
After that, the dive was perfect!

We got back, and my wonderful man got me some crab, which I am happy to say was really fun and worth the effort – He won’t agree, though.. So now I am happily full of crab and the world is moving as if I’m still on the boat, so I’m going to go now..

I’m having the most incredible time!

Love you all!
Karen