כתום זה במקום רשות הדיבור?
יש עכשיו איזה מכתם שעושה את דרכו בדוא”ל, שכאילו טוען שמתנגדי ההתנתקות עושים צרות לכל העולם – חוסמים כבישים, מתקיפים אתרים, וכו’ – עושים זאת מתוך ביטוי לגיטימי לתסכול שהם חשים מכך שסותמים להם את הפיות.
כמובן שזה הכל בבל”ת: אנחנו עדיין גרים במדינה חופשית בה חופש הדיבור מובטח לכל אחד ובכל זמן. אף אחד לא מונע מאנשים, בעלי דעות אילו ואחרות, מלכתוב מכתבים, לפרסם מאמרים או כרזות בעיתונות, להפגין (בצורה מתורבתת מול משרדי הממשלה השונים), לתלות כרזות (מה שהם יודעים לעשות יפה מאוד – בעיקר במקומות בהם אסור כגון על תמרורי תנועה) ולבטא את עצמם ואת דעותיהם הפוליטיות בכל דרך לגיטימית.
אבל האנשים בכתום – יוק. הם נהנים להשתמש בכלים הדמוקרטיים הזמינים לכל אדם למטרות שלהם (ונגד כך אין לי טענות), אבל ברגע שהם מיצו את האפשרויות שהדמוקרטיה מציעה להם בלי להגיע לתוצאה הרצויה – שהרי בדמוקרטיה גם לרוב הדומם מגיע זכות הצבעה – אזי הם ממהרים לפרוק כל עול וחוק.
זה בערך כמו שאני אביע את התנגדותי לגזרות הכלכליות הניטחות עלינו חדשות לבקרים ע”י זה שאתחיל לשדוד חנויות מכולת. אני גם אצפה שיתייחסו אלי בסובלנות – הרי אני בסך הכל מביע את תסכולי מכך שסותמים את פי.