שוב לפוקט
(פוקט עם ‘פ’ דגושה).
עזבנו את טאו אתמול (יום ראשון) אחרי שדחינו את היציאה פעמיים. במקור תכננו לצאת ביום שישי עם מעבורת הלילה האיטית, אבל בסוף עזבנו רק אתמול. לקחנו את הקטאמרן המהיר של הבוקר, שזה היה חוויה מוצלחת ביותר לדעתי (למרות שהקיבה של קרן כנראה לא הסכימה 😉 ) – הספינה נראית הרבה יותר מהודרת ומודרנית מכל הספינות שראינו עד עכשיו בתאילנד. היא לא ממש גדולה, אבל מסודרת מצוין עם סיפון ראשי שמושיב בקלות יותר ממאה איש וסיפון VIP עליון. הספינה סגורה לחלוטין, מה שמצוין בגלל הרוח והספריי של המים שנוצרים כשהקטאמרן מגיע למהירות מלאה – מעבורת הלילה לוקחת יותר משש שעות מצ’מפון לקו טאו בעוד שהקטאמרן עושה את הדרך בשעתיים. הסיפונים סגורים (חוץ מכמה ספסלים בסיפון העליון שזמינים לאנשים שאוהבים רוח בפנים), ממוזגים ויש גם סרט בזמן הנסיעה :-). אנחנו קיבלנו איזה מן דרמה רומנטית ממש גרועה, שאין מה להרחיב עליה.
כשהגענו לצ’מפון לא התמהנו, לקחנו את המכונית ונסענו ישר לפוקט. הנסיעה התחילה מצוין במזג אויר בהיר על הכביש הראשי, אבל איך שעברנו לכביש קצת פחות טוב (אין אוטוסטרדה בין סוראט תאני לפוקט) ארובות השמיים נפתחו והתחיל לרדת גשם זלעפות – מה שעוד הקשה על הנסיעה. בסוף הגענו בשלום ובלי בעיות, אבל אני חושב שהגשם עלה לנו בשעה נסיעה בערך.
משהו שמאוד מטריד אותו בטופוגרפיה של תאילנד – המרכז והדרום הם אזורים לא הררים, בעיקר חצי האי שמתחבר למלאזיה, ומכילים מישורים וגבעות נמוכות, וכשנוסעים בכבישים אין עליות וירידות רציניות. למרות שהאזור שטוח יחסית, מדי פעם פורצים מהאדמה צוקי סלע תלולים בגובה של עד מאה או מאתיים מטרים. דוגמה אחת היא קואה-נוי שעברנו בדרך לבנגקוק:
אבל יש עוד הרבה כאלה בעיקר באזור של סוראט תאני (יש לי כמה תמונות מצוינות שאעלה בהמשך). אני לא מבין את הגאולוגיה של המבנה הזה, והוא נראה לי מאוד מוזר. אני אשמח אם מישהו יוכל להרחיב איך התנאים האלה נוצרים.
בעיקר בגלל הגשם הגענו לפוקט מאוד מאוחר, אחרי שכבר ירדה השמש, ועשינו את הטעות שליסוע ישר לעיר פוקט. שגיאה חמורה – אין שם מה לעשות. העיר היא סתם עיר ספר קטנה והיא לא ממש מרכז תיירות. כל האקשן נמצא בחופים (האחרים) של האי. אני חושב שבפעם הקודמת בתאילנד היינו בפאתונג, אבל אני לא בטוח. אחרי עיון קצר במדריך החלטנו לנסוע לקארון (Karon) וקאטה (Kata). אלא שני כפרים קטנים על החוף הדרום מערבי של פוקט, כמה קילומטרים דרומה מפאתונג, שגדלו עד שכמעט התחברו אחד לשני. במהלך הנסיעה הגשם לא הפסיק לרדת ליותר מכמה דקות, וכשהגענו לקארון כבר היינו די עייפים, ובהחלטה של רגע נכנסו לאחד ממלונות הפאר שבכפר – השרתון קראון פלאזה (האפשרות השניה היתה הילטון). למרות שזה מלון פאר, המחירים של העונה השקטה סבירים ביותר, והחלטנו להשאר במלון יומיים – מחר אנחנו מחזירים את הרכב וחוזרים לבנגקוק באוטובוס, כך שנספיק את כל ה-21 לספטמבר בבנגקוק לסידורים אחרונים (ומקדשים אחרונים 🙂 ) וב-22 אנחנו על מטוס בחזרה לארץ.
היום היה יום איטי. חשבנו להספיק לעשות צלילה או שתיים בצהריים, אבל המזג אויר שהפריע לנו בנסיעה ממשיך לעשות בעיות – הרוח מעלה גלים די רציניים בחוף כך שאי אפשר לצלול קרוב לחוף, וכל סירות הצלילה עושות ימי צלילה מלאים (ולא רק חצי יום). אז ויתרנו על צלילה בחופי אנדמאן – אני מניח שזה יצטרך להמתין לפעם הבאה, וחבל – כי זה זכור לי כחויה הרבה יותר מרשימה מצלילה במפרץ תאילנד.
מחר מתוכנן לנו יום קצר (צריך לעזוב את המלון ולתפוס אוטובוס מוקדם בערב) אז נעשה עוד יום של סידורים ומסאזים (שהבטחתי לקרן ועדיין לא עשינו).
העלתי עוד תמונות מקו טאו לגלריה (החל מעמוד 14). השתדלתי לצלם את כל הפרטנרים שלי לצלילות (ואת המדריכים).