כרזות לשיפור המוטיבציה
[עדכון 20:00 : כל התוכן המקורי של המאמר שהיה כאן נמחק (מוגן בזכויות יוצרים וכו’, אם כי אני לא משוכנע שהנקודה שלי הועברה במלואה) כדי לקרוא אותו נא להשתמש בקישור לעיל].
הכרזות של חברת Despair, Inc (בעלי הסימן הרשום 🙁 ) מוכרות וידועות בעולם (ונמכרות דרך כמה חנויות פופולאריות, מקוונות ואמיתיות), אבל מדי פעם עוד מישהו מגלה את אמריקה ושולח אותן בדואר לכולם, או כותב על זה בבלוג שלו.
(ולמי שחיי מתחת לאבן ב-10 שנים האחרונות, הנה דוגמה:
)
וכרגיל, שכחנו לציין מי חשב על הרעיון המשעשע, ואולי אפילו לתת קישור לרשימה המלאה. במקרים אחרים הייתי אולי עובר על כך לסדר היום, אבל במקרה של גדי שמשון, עורך לשעבר בפורטלים ישראלים וכותב קבוע באתרי תוכן ישראלים גדולים, ציפיתי לקצת יותר מודעות לנושאים פעוטים כמו “זכויות יוצרים” או אפילו “give credit where credit due”. אבל כמובן – ה”רשת הישראלית” רוצה אולי לחשוב שהיא גדולה וכתביה וקוראיה יודעים לטפוח לעצמם על השכם בהנאה : “הנה גם אנחנו חלק מהעולם הגדול”, אבל יש עוד מרחק רב בין ישראל לבין העולם הרחב, גם בכתיבת בלוגים 🙁
(*) רכשתי לעצמי מספר עותקים של frownie (פרצוף עצוב), לשימושי בפוסטים בבלוג ולאימייל.
אח, תודה רבה על הלינק לאתר של דספייר.אינק. בבקשה ממך, הסר את הטקסט שלי או הוסף לו את הקרדיט והלינק למקום ממנו נלקח. חן חן.
מגלה את אמריקה אחותך, שנאמר…:) הכרזות הללו היו תלויות בחברת התוכנה שעבדתי בה עוד ב-98. בכל מקרה, אני שמח לראות שהצלחת לצאת גם צודק, גם צדקן וגם אכבר גבר שהראה לגדי מה זה.
עכשיו, כשזה מאחורינו, בוא נראה מה הבלוג שלך יודע להביא שהוא קצת יותר מזה.
צ’או
אני לא מתיימר לשפר את העולם, או לקבל פוליצר. בניגוד להרבה בלוגים של אייקוני מדיה למיניהם, הבלוג הזה הוא בדיוק מה שהוא מתיימר להיות: בלוג אישי שאמור לעניין בעיקר אותי ואת האחות שאין לי. כשיש לי מה לכתוב (הווה אומר – כשמשהו מעצבן אותי) אני עושה את זה, וכשלא – אז לא. בבלוג הזה אין לי מחויבות לאף אחד חוץ מלתחת שלי, ובטח לא לך.