Things n' Stuff Thoughts about the universe in general

מדי פעם אנחנו שומעים כל עוד חוק שמאפשר לרשויות השלטון במדינה מסוימת חדירה מוגזמת לפרטיות אזרחיהן – פעם בארה”ב, פעם בבריטניה או בצרפת, ועכשיו – גם בישראל.

למי שלא עוקב, ממשלת ישראל דנה בימים אלה בחוק שיאפשר למשטרת ישראל לדעת כל פרט על התקשורת של אזרחי מדינת ישראל: מספרי טלפון, כתובות דואר אלקטרוני, כתובות IP, מספרי זיהוי חומרה של מכשירי טלפון ונתבי אינטרנט ועוד היד נטויה.

הבעיה אינה בגישה למידע הזה – גם היום המשטרה יכולה לקבל את הכל המידע שהיא צריכה כדי לפתור פשעים, היא רק צריכה לגשת לבית המשפט ולקבל צו. במסגרת החוק החדש המשטרה דורשת לקבל את כל המידע הזה מראש למאגר מידע שנמצא ברשות המשטרה וניתן להשתמש בו ללא פיקוח בית משפט. פוטנציאל השימוש לרעה מרקיע שחקים (כפי שהארץ, במאמר שקישרתי, מצטט בציניות את השיר על דינה ברזילאי). דמיינו לעצמכם שכל פעם שאתם קונים או מחליפים טלפון (קוי או סלולארי) הודעה נשלחת למשטרה, ובכל פעם שאתם מפעילים את חיבור האינטרנט – הודעה על כך, הכוללת כמובן את שם המשתמש ומספר תעודת הזהות של בעל החשבון, נשלחת למאגר המידע של המשטרה.

כיום אין אף מדינה בעולם שחודרת לפרטיות אזרחיה במידה שהצעת חוק שנדונה בימים אלה בועדת חוקה חוק ומשפט מציעה, אבל נראה שזהלא מטריד יותר מדי את יושבי הועדה.

בהקשר זה ראוי להציג את הסרט “Big Brother State” שמנסה להסביר למה ההאזנה המוגזמת הזאת למעשי אנשים פרטיים שומרי חוק היא דבר רע (מומלץ לצפות ולהפיץ).

This entry was posted on Thursday, August 23rd, 2007 at 21:41 and is filed under Evangelism, Social. You can follow any responses to this entry through the RSS 2.0 feed. You can leave a response, or trackback from your own site.