בשעה טובה ומוצלחת (ורק שעה איחור) הגענו לצ’יאנג-מאי
בסוף לקחנו רכבת לילה במקום לנסוע ברכב שכור. השיקול העיקרי היה שעד שהחלטנו מה אנחנו באמת רוצים לעשות, לכל סוכניות הרכב לא היה רכב כמו שרצינו (הנעה לארבעת הגלגלים).
ואז גם התחיל לרדת גשם סוחף.
מה שלחלוטין לא נורא מכיוון שעדיין 35 מעלות בחוץ ויש לי כובע :-). אחרי שהצלחנו לתפוס מונית לתחנת הרכבת הראשית -תהליך מאוד מעצבן: יש אזורים, לדוגמה קווא-סאן, שאין פשוט שום אפשרות לקחת מונית עם מונה; כולם זורקים סכומים מגוחכים לחלוטין; נהג מונית אחד רצה מאיתנו 500 בהאט – השאר היה קל בצורה מפתיעה. הפקיד בתחנת הרכבת היה ידידותי למרות שכמעט לא אמר מילה, המחיר היה סביר (700 בהאט למושב, קצת יותר מאוטובוס ממשלתי) והרכבת יצאה בזמן.
רכבת הלילה לצפון היא סיפור משעשע למדי – קיבלנו שני מושבים אחד מול השני, שביחד עם קצת עזרה מהדייל הופכים למיטה. מיטה נוספת נפתחת מהגג וב-23:00 כבר כולם היו ארוזים לשינה. הרבה לפני זה, קצת אחרי שהרכבת יצאה עבר דייל עם תפריט והציע לנו ארוחת ערב ובוקר (לא כלול במחיר הכרטיס, וקצת יקר, אבל אני נהנתי – קרן הרבה פחות מכיוון שכמעט הכל שם היה חריף – הרבה, המון או נוראי).
בפעם הקודמת הגעתי לצ’יאנג-מאי באוטובוס. אני חושב שרכבת היא דרך יותר טובה. (א) אני אוהב רכבות. (ב) יש מיטות נורמליות – לא צריך לישון בכסא של אוטובוס. (ג) אין עצירות רענון – הרכבת אמנם איטית אבל נוסעת בלי הפסקה (לא כולל עצירות להעלות נוסעים בערב. אחרי 12 בערך לא עוצרים עד צ’יאנג-מאי). אם רוצים להתמתח אפשר ללכת ברכבת. (ד) יש שולחן בין הכסאות והרבה יותר נוח לעשות דברים תוך כדי נסיעה, כמו לקרוא ספר, לדבר עם השכנים וכו’. נכון שזה טיפה יותר יקר, אבל שווה את זה. חוץ מזה, לא השוונו מחירים אבל אני חושב שעדיף לקנות כרטיסים ישר ברכבת במקום דרך סוכנות נסיעות.
הגענו לצ’יאנג-מאי אחרי 9 בבוקר (איחור קטן).
כשהגענו בבוקר היה את הצבא הרגיל של “מדריכי תיירים מורשים” שרוצים להביא אותך לאכסניה שלהם. בעצת ה-Lonely Planet גירשנו את כולם והרמנו טלפונים לאכסניות שמופיעות במדריך. הרעיון הוא שאכסניות שוות לא משלמות עמלה לספסרים, אבל כן ישלחו לך הסעה אם תבקש. בניסיון השני הגענו למקום בשם Eagle House No.2.
הסיבה העיקרית בתחילה היתה שהם נמצאים מעבר לפינה לפאב אירי. אחרי שהגענו התברר שהמקום ממש נחמד, החדרים יפים ולא יקרים (290 בהאט למיטה כפולה, מאוורר ומיזוג אויר), הם מציעים טרקים ייחודיים (כך לפחות הטענה) והגישה שלהם הרבה יותר נחמדה – לדוגמה, יש להם מטבח פתוח ומקררי שתיה בחצר והאורחים מוזמנים לקחת להם מה שהם רוצים, לבד, ולרשום בספר של החדר. את התשלום מסדירים בסוף השהיה: דבר נדיר בבתי הארחה תאילנדיים. בנוסף הם נותנים כמה ספרי הדרכה מקומיים די מושקעים, עם טיפים על קניות ובילויים.
כרגע אנחנו רוצים לבדוק את האופציות באזור מבחינה של טרקים של 3 או 4 ימים. הטרקים של Eagle House מוצאים חן בעיני, אבל הם רגליים ברובם (יש הסעה להתחלת הטיול ומהסוף בחזרה לבית ההארחה), והבטחתי לקרן טרק רכוב אז נראה מה יש בסביבה.
מאוד שמחתי שהגעתם בשלום לצאנג מאי והתמקמתם זה העיקר כשיש מקום טוב להניח את הראש אז הכל הולך יותר חלק .תשימו לב שכל טרק שאתם לוקחים הוא טרק ידוע ומוכר, ואם אפשר גם לשאול תיירים או ישראלים שהיו בו מה יש לראות והעיקר בטיחות וביטחון .אם אתם יוצאים לכמה ימים האם שומרים לכם חדר גם לחזרה לגסט האוס? העיקר תמשיכו לשתף אותנו בחויותיכם זה מאוד יפה
אבא
הי לכם!
אבא מחובר למחשב יותר ממני משום שלי יש עוד כמה דברים לעשות בבית כך שהוא כבר אמר גם את מה שאני חושבת אז תמשיכו להחזיק אותנו בתמונה, אני מקווה שקראתם מה שכתבתי על האי הזה בדרום ותגיעו אליו לראות אם זה באמת כמו שכתוב בעיתון חולות זהובים ומים צלולים שרואים את הקרקעית.
קרן אני כותבת בעברית תגובה למכתב של עודד אבל התשובה כמובן גם מיועדת אליך בניגוד לדודי אני קוראת אנגלית ומבינה את עיקרי הדברים תמשיכי להנות מהפירות המוזרים נתתי את הכתובת של האתר לבת דודתי בבוסטון יש לה חבר שמבין גם קצת בחקלאות אולי ימצאו לך את שם הפרי שאת תמונתו שלחת .
בי ושימרו על עצמכם ועל קשר
Thanks!
תודה. אבא – שים לב, כשאתה כותב בעברית, תלחץ על הכפתור R בצד ימין למעלה – זה מעביר את קופסת העריכה למצב “מימין לשמאל” וגם דואג שהטקסט יוצג בצורה הנכונה אחרי שאתה שולח.