צלילות בקו-טאו
(ובעברית – אי הצב).
קו-טאו בסופו של דבר הוא מועדון צלילה אחד גדול. יש פה בארים עם שמות מוזרים כמו “עצירת בטיחות” ו-“נשימה שניה”. יש פה המון חנויות צלילה ומועדוני צלילה, וכל הדברים האחרים זה שירותים נוספים למרכזי הצלילה ולצוללים.
מה שמעניין בקשר לזה, זה שהקימו פה קרטל – כל מרכזי הצלילה הסכימו ביניהם על מחירים קבועים לכל הדברים העיקריים כך שאי אפשר יותר לבחור מועדון לפי מחיר. המחירים לא נורא גבוהים, אבל קצת יותר מהמקובל בשאר תאילנד ויותר מהקורסים הזולים בישראל (900 ש”ח לקורס כוכב אחד) – קרטל זה תמיד רעיון גרוע לצרכנים.
את שני הימים הראשוני באי העברתי בזולה – בזמן שקרן טחנה חומר תאורטי (וספרי פנטזיה), אני ישנתי עד מאוחר, אכלתי ארוחות צהריים איטיות והסתובבתי באי על קטנוע שכור. אתמול התחלתי לצלול, עם שתי צלילות אחר-הצהריים במזרח האי (לא זוכר את שם האתר). לא היה מדהים במיוחד: הריף באזור מזכיר קצת את אילת מבחינת הצבעים וכמות הצמחיה והאלמוגים, ויש מבחר די דומה של דגים.
הצלילה הראשונה היתה קצת אסון – ירדנו שני זוגות ומדריך, ולקראת סוף הצלילה לאחד החברה בזוג השני (לא שלי) נגמר האויר. בזמן שהוא התחיל לשחות אם המדריך (והאוקטופוס של המדריך) לכיוון היציאה, השותף שלו הסתבך עם האיזון, ועם הכיוון ולבסוף נצמד בטעות לקבוצה אחרת שהיתה באזור. השותפה שלי – יעל – היתה צריכה לחזור ולהציל אותו, ומכל הבלאגן איבדנו קשר עין עם המדריך ועשינו עלית חרום.
בסך הכל היה יום די מוצלח ורגוע. קרן עשתה את הצלילה הראשונה שלה ולמרות שהרגישה קצת לא טוב היא נהנתה מהחוויה.
היום היה הרבה יותר אינטנסיבי – התחלתי בשתי צלילות בוקר, אחת לעומק של כמעט 30 מטר ברכס תת-ימי קטן במרחק ניכר מהאי, והשניה ליד אי קטנטן חצי מטר מקו-טאו. לאחר שחזרנו למועדון והתארגנו מחדש על ציודים – יצאנו מיד לסיבוב נוסף של צלילות. הפעם הצטרפה הקבוצה מהקורס של קרן והם היו אמורים לעשות תרגילי צלילה בסיסיים. קרן הרגישה מאוד לא טוב ולא ירדה עם הקבוצה, והיא תעשה מחר את כל זה מחדש עם הקבוצה השניה. אני ירדתי שוב לאותו אתר שעשינו בצליל השניה של הבוקר, אבל הפעם עם מדריך אחר – זה היה כן רעיון טוב – הוא לקח אותנו לסיבוב שונה ורעינו כמה דברים מעניינים מאוד – כמו שושנון בודד בשושנת ים שהיה מאוד תוקפני לכל הדגים שהתקרבו לשושנה שלו. הצלילה השניה גם היתה די מעניינת לאזור שנקרא על שם שלושה סלעים גדולים שתוחמים את גבולותיו – יש את הסלע הלבן, הסלע הירוק והסלע האדום: מסתבר שהיה שם מדריך צלילה איטלקי שקרא לאזור על שם צבעי הדגל הלאומי שלו. הסלע הלבן אמנם די לבן, אבל הסלעים האחרים לא ממש מזכירים את הצבע על שמו הם קרואים.
שני האתרים האלה מלאים בדגי נקאי. במקור הם נטפלים לדגים גדולים יותר ואוכלים כל מיני שאריות מזון שנתקעות להם בשיניים וכל מיני חתיכות אחרות. אבל משום מה הם חושבים שצוללנים הם מטרות הרבה יותר אטרקטיביות – במהלך כל הצלילות נטפלו אלי דגי נקאי וניסו לאכול לי את הרגלים, האצבעות והאוזנייים – והם ממש מעצבנים: מנפנפים עליהם יד אז הם הולכים ומיד חוזרים להציק שוב – כמו זבובים ימיים. מעצבן!
אחרי שחזרנו למועדון, השארתי את קרן בחדר והתארגנתי לצלילת לילה – ירדנו עם שקיעת השמש לאזור של הסלע הלבן ועשינו שוב את הסיבוב – בחושך עם פנסים. ההבדל מדהים: סוגים שונים של דגים יוצאים להסתובב בשעות הלילה, וגם הדגים והצמחיה שנראים גם ביום, נראים אחרת לגמרי.
בסך הכל עשיתי 7 צלילות בקצת פחות מ-36 שעות, שזה די הרבה. אני הולך לנוח מחר – לפחות בבוקר, נראה מה יקרה בהמשך.
אמא – בקשר לצו. אני אשמח אם תאשרו אותו, אני כבר אגיע לזה כשאחזור. תודה.
בקשר לידים – הכל הסתדר, כל הפצעים נסגרו בצורה הטובה ביותר ואין שום בעיה.
הי ילדי סוף סוף שומעים ממך גם לא רק קרן הבנתי שלקחת כמה ימים באיזי ונחת וזה טוב הרי בסך הכל אתם בחופש.
אצלנו כרגיל את האישור על קבלת הצו אשלח מחר, סבתא בחדרי חולים היא הרגישה לא טוב ביום שישי ולכן נשארה שם לכמה ימים כל פעם שהיא מפסיקה לקחת את הכדורים שלה נעשה לה לא טוב.
אנחנו עובדים עכשיו על זה שהיא תעבור לגור בחדרים ליד החדרי חולים כך שתמיד יהיה מישהו שישגיח עליה ויראה מה קורה, היא כבר מאוד מבולבלת ולא זוכרת.
התמונה האחרונה שלכם בדף 8 לא עלתה ורואים רק פס צר בחלק העליון תבדוק מה קרה ועד לפעם הבאה בי וקרן בהצלחה בקורס ותרגישי טוב.
אוהבים אותכם אמא ואבא.