קו-טאו טייק 2

כמה דברים ששכחתי לספר על קו-טאו:
אנחנו שוהים במקום בשם Budha View Resort, שהוא מועדון צלילה חמש כוכבים של PADI עם בית הארחה. המועדון נמצא בחוף הדרומי של קו-טאו, ויש להם רצועת חוף די יפה (תמונות בהמשך), ויש כמה אתרי צלילה קרובים יחסית לחוף. זו היתה אחת הסיבות שהלכנו על המקום הזה, אבל מה שהתברר לנו זה שאף פעם לא יוצאים לצלילות מהחוף. יש ל-Budha View סירה קטנה שקשורה בחוף, אבל אף פעם לא משתמשים בה. במקום זה, פעמיים ביום יוצאים בטנדרים או משאית קטנה עם מקום ישיבה ל-20 איש לרציף בכפר הראשי באי (אותו מקום דרכו הגענו עם ספינת הלילה מצ’מפפון), שם עולים על אחת משתי סירות הצלילה הגדולות של Budha View ומפליגים מסביב לאי לאתר צלילה – לפעמים בחזרה לחוף של Budha View רק מצד הים.

המקום עצמו ממש נחמד – יש להם מסעדה ובאר בנוסף למועדון ולבית ההארחה, ויש להם בריכת שחיה קטנה בשביל קורסי הלימוד הבסיסיים (מה שקרן עשתה). מה שכן – המקום מלא יפנים ! המועדון מעביר קורסים בהרבה שפות ובין השאר יש להם שלושה מדריכים דוברי יפנית ונראה שהם די פופולאריים אצל היפנים שבאים לאי. בסופו של דבר החברה היפנים מאוד נחמדים, אבל כמעט בלתי אפשרי להבין את האנגלית שלהם.

עוד משהו שמעצבן, זה שיש חשמל בחדרים רק 13 שעות ביום – מ-6 בערב ועד בערך 7 בבוקר. כל השאר יש חשבל רק איפה שממש צריך, כמו מקררים של מסעדות וחנויות – נראה שאין מספיק חשמל באי (הגנרטור של הממשלה לא מייצר מספיק ?) וחשמל במהלך היום עולה המון כסף. זכור לי שהיינו בקו פי-פי לפני 5 שנים ולמרות שהזהירו אותנו ממצב דומה, היה שם כבר חשמל 24 שעות.

נגמר לי הזמן, סוגרים את האינטרנט, אז אני אמשיך את הפוסט הזה מחר.

המשך:

הקטע עם החשמל קצת יותר מובן אם זוכרים שהישוב הנוכחי בקו-טאו הוא בן בערך 10 שנים, וכפי שסיפר לנו אחד מהמקומיים הנחמדים שפגשנו (בחור בשם ג’וני, מנהל מסעדה מקסיקנית [!!]), עד לפני שנתיים לא היה פה כמעט שום דבר. אבל האי נראה בתנופת פיתוח – רואים הרבה בניה חדשה במקום.

לפני שלושה ימים הלכנו לאכול במקום שנקרא “ספארי”, שזו מסעדת גריל בר ממש נחמדה ומאוד נהנינו מהמקום – האוכל מצוין וזול יחסית (לארץ 😉 ) ויש להם מבחר של אוכל לא אותנטי (יש גבול לכמה אורז בן אדם יכול לאכול) שמוכן מצוין. הצענו לבעל המקום לפתוח סניף בארץ והוא אמר לנו “תודה”, בעברית. אותי זה די מעצבן הנטייה הזאת של ישראלים ללמד את השפה שלהם בכל מקום (בעיקר מילים כמו “סבבה” ו”אחלה”), אבל קרן גם עושה את זה – והיא אפילו לא משתמש במילים האלה בארץ!

הצורה שבה מסדרים את הצלילות פה במועדון, היא שיש להם שתי יציאות – בבוקר (7:30) ובצהריים (12:30) ופעם ביומיים יציאה לצלילת לילה (17:30). בארץ נוהגים לעשות שלוש צלילות ביום, לפעמים ארבע (צלילת לילה היא לפעמים השלישית ולפעמים הרביעית). בגלל שכאן כל יציאה היא סיפור רציני – לא סתם לרדת לים עם הציוד – צריך סירה ולארגן הסעות וזה סיפור של איזה 20 איש, אז דוחפים שתי צלילות לכל יציאה, סך הכל 4 צלילות ביום או 5 אם יש צלילת לילה.
פגשתי כאן ישראלית שאמרה שהיתה עושה ברציפות במשך כמה ימים, 4 או 5 צלילות ביום. לי זה נראה קצת מוגזם לעשות כל כך הרבה – למרות שהיום יש מודלים מתקדמים לחיזוי חוב חנקן, ואני יורד עם מחשב צלילה מודרני ששומר עלי מלעשות שטויות, וחוץ מזה מדריכי צלילה עושים דברים כאלה כל הזמן – באמת לא צריך להגזים. יש לנו זמן לראות את כל האתרים גם בלי לעשות 30 צלילות במקום. עד עכשיו עשיתי פה 11 צלילות, וחוץ מהיום השני כל השאר זה היה רק שתי צלילות ביום.

אתמול ירדתי לשתי צלילות הסיום של הקורס של קרן (נשרכתי מאחור בזמן שהתלמידים סיימו את המטלות שלהם), והיה מאוד משעשע לראות את כל השטויות שצוללים חדשים עושים. קרן – לדוגמא – ירדה לצלילה הראשונה בלי להסיר את האיזולירבנד מהפיה של המיכל (הם משתמשים פה בפס איזולירבנד או גומיה על הפיה של המיכל בשביל לסמן מיכלים מלאים). כשחזרנו, המדריך – בחור בשם אלכס – לוקח אותי ביד אל קרן ושואל אותה אם היא הצליחה לנשום מתחת למים. רק אז היא ראתה את זה 🙂
חוץ מזה שאר החברה בקורס עשו גם שטויות – מדהים הכמות של הציוד שהם מצליחים להרוס: בצלילה השניה מישהו נשען אחורנית והצליח איכשהו לשבור את היציאה של השלב השני, ושחרר לעצמו את כל האויר מהמיכל. בחור אחר ירד למים עם מיכל כמעט ריק.

אחרי כל הבלאגנים, כולם בכל זאת סיימו את הקורס וקיבלו את התעודות הזמניות (התעודות הקבועות בדואר), והציעו להם לעשות את קורס ההמשך (Advanced – שני כוכבים) בהנחה של 10%. קרן החליטה להתחיל את הקורס מיד – ז”א היום. אני – בעקבות התיעצות עם ידידים – החלטתי לעשות פה את קורס הניטרוקס. רציתי להשלים את הניטרוקס כבר כמה זמן, אבל לא היה לי זמן לרדת לאילת. הם מציעים פה את הקורס במחיר די טוב, והם נותנים הסמכה של PADI, שהדרגה הבסיסית שלה זה מה ש-ANDI (מה שעושים בארץ) קוראים דרגה 2.

אני מתחיל את הקורס היום בכמה שעות שיעור תאורטי ומחר עושים שתי צלילות ניטרוקס ומבחן. אם הכל יתקתק אז אני אסיים את ההסמכה מחר, קרן תסיים את כל הצלילות של הקורס המתקדם ונוכל לחשוב על לעזוב את האי ביום שבת או ראשון.

רצינו להספיק לקפוץ גם לפוקט, סאמוי או פי-פי, אבל נראה שלא יהיה לנו מספיק זמן (בעוד שבוע בדיוק מעכשיו אנחנו צריכים להיום בבנגקוק). נבדוק מה אפשר לעשות – אולי נסע לפוקט, נבלה שם יומיים שלושה וניקח רכבת בחזרה במקום ליסוע עם הרכב השכור בחזרה לבנגקוק – סיפור של כמעט יום שלם בדרכים.

4 Responses to “קו-טאו טייק 2”

  1. אמא:

    הי לכם!
    אני רואה שאתם נהנים וזה יופי אבא שואל אם קראת מה שכתב בנושא הצלילות והאם הפנמת את זה אצלנו הכל כרגיל אילן אליהו הגיע עם מכתב הזמנות מאילן וסיון ואנחנו עובדים על לאסוף להם מה שביקשו.
    ככה כבר קצת פחות חם זה בהחלט נחמד, נכנסו למודל השינוי על רטוב ונראה שאנחנו בסדר מבחינה כספית יש להניח שנסתדר.
    לילה טוב ותמשיכו להנות

  2. Guss:

    קראתי מה שאבא כתב על הצלילה – כתבתי בקשר לזה. חוץ מזה אתמול לא צללתי בכלל, רק עשיתי את התיאוריה של ניטרוקס.

  3. דוד:

    מדהים,

    אני גם צללתי אעשיתי קורס צלילה אבל לא בחול.
    באילת היה אחלה ים ומזג אוויר!

    בברכה,

    דוד

  4. דן:

    איזה כיף!
    גם אני עשיתי קורס צלילה וחודש הבא אני רוצה לטוס לקו – טאו

Leave a Reply