מתכון – פסטה בפלפלים מתוקים
רוטב לפסטה הוא משהו די פשוט, אבל אפשר לעשות אותו מעניין בקצת יותר עבודה – אז הנה וריאציה שלי על שיטת הכנה לרוטב פסטה שהעתקתי מג’יימי אוליבר (“השף הערום”1 ).
הרעיון הבסיסי ברוב רוטבי הפסטה הוא לבשל אותם עד שמקבלים עיסה צמיגה שנדבקת לפסטה – אבל זה לא המקרה ברוטב שלפניכם. אנחנו מטגנים את הרכיבים ביחד (עם מעט שמן – בסך הכל “לטגן זה רע”) ומסיימים בטיגון קל של הפסטה ביחד עם הרוטב. הרכיבים קצת פחות טריוויאלים מבד”כ אבל לא צריכה להיות לכם שום בעיה למצוא אותם בכל סופרמרקט בארץ:
- 1 פלפל רומרו (פלפל אדום מאורך ועבה, די מתוק. כדאי להחזיק בבית בכל מקרה)
- שלושה שורשי ארטישוק ירושלמי גדולים (בסופר בד”כ תמצאו אותם חתוכים לגדלים שקל לטפל בהם, ובעיקר לנקות אותם שזה סיפור. אם יש רק חתיכות קטנות של שורשים אז פשוט לשים פי 2 או פי 3, אנחנו בכל מקרה נפרק אותם)
- בצל גדול
- שתי כוסות פסטה – לרטבים שאינם נוזליים כדאי להשתמש בפסטה קצרה, אני חושב – פנה, ריגטוני, פוזילי וכו
המרכיבים הנ”ל זה למנה לשני סועדים, תכפילו כרצונכם אבל שימו לב לקחת סיר ומחבת מספיק גדולים לכמות שאתם רוצים – ספציפית בגלל שהמנה מסתיימת בלהקפיץ את הפסטה במחבת של הרוטב אז צריך מחבת גדולה ואם רוצים להכין מנה ליותר משני אנשים (ארבע נראה לי גבול עליון אבל לא ניסיתי אף פעם) אז כדאי ווק גדול.
בגלל שאני אוהב לעשות הכל ביחד בו זמנית, אז נתחיל בלשים את הפסטה על האש – כרגיל, במים עם קצת מלח ולהביא לרתיחה.
עכשיו נתחיל עם העבודה הקשה – שורשי הארטישוק הירושלמי. הם סיפור די מעצבן לנקות, ואני שובר אותם לחלקים לפי הקנוקנות של השורש ואז שוטף אותם מתחת למים זורמים ומשפשף עם כרית ניקוי (רק עם מים, בלי סבון) עד שרוב הצבע החום כהה יורד. לשים לב לפינות שם מסתתר בוץ. ארטישוק ירושלמי שיושב יותר מדי זמן באכסון מתחיל לפתח צבע אדום בפינות וזה בסדר, לא צריך לדאוג. אם משפשפים טוב עם כרית ניקוי אז לא צריך לקלף אבל אפשר לקלף במקום כל התהליך – לדעתי זה יותר עבודה אבל לא אכפת לי.
כשיש לנו את הירקות שטופים אז נתחיל בלחתוך טבעות מהבצל, דקות ככל האפשר – מילימטר או שניים עובי – וטבעות קצת יותר עבות מהרומרו. את טבעות הפלפל והבצל נזרוק במחבת על אש גדולה עם כף או שתיים שמן, נקפיץ קצת כדי שהשמן יצפה את הירקות טוב והם לא ישרפו לנו, כשהמחבת מתחמם נוריד לאש בינונית ונכסה. עכשיו את הארטישוקים (וזה הקטע הבעייתי במתכון) צריך לפרוס הכי דק שיש – אנחנו רוצים את השורש פריך, אבל לא צ’יפס ולא שרוף או מבושל יותר מדי. הדרך היחידה לקבל את האפקט הזה היא לפרוס אותם לפרוסות ממש ממש דקות. אני משתמש בקולפן בשביל זה – אני פשוט “מקלף” שכבה דקה מראש השורש ושוב ושוב ושוב עד שהוא נגמר וכך אני מקבל פרוסות עגולות בעובי של בערך חצי מילימטר. אני חושב שאפשר להשתמש גם בפומפיה (בסכין השטוח, לא בחורים) אבל קולפן נותן שליטה יותר טובה2.
מדי פעם כדאי להקפיץ את הפלפלים במחבת כדי שלא ידבקו וישרפו, ובנוסף לבדוק את הפסטה שהיא לא עשויה יותר מדי – אנחנו רוצים אותה “אל דנטה” (כשהפסטה עוד לא רכה לגמרי). כשהפלפלים מתחילים להיות רכים ולאבד את הצורה המקורית שלהם – תוך בערך 5 דקות – להוסיף את פרוסות הארטישוק הירושלמי, לערבב אותם קצת עם הבצל והפלפל ולתבל – פלפל קצת טימין ואגוז מוסקט לא יזיקו ומה שבא לכם – ולהוסיף שתיים-שלוש כפות חומץ אורז וכף רוטב סויה בשביל הטעם. אם משתמשים ברוטב סויה “דל נתרן” אז כדאי להוסיף קצת מלח רגיל – זה מדגיש את הטעם ומונע מהרוטב להיות יותר מדי מתוק – שזו סכנה כשהרכיבים הבסיסיים כל כך מתוקים.
נמשיך לטגן ולערבב מדי פעם את הרוטב על אש בינונית אד שהוא מגיע לטקסטורה הרצויה, בערך עוד 5-10 דקות – כשפרוסות הארטישוק כבר נראות מבושלות והבצל שחום – ואם הפסטה מוכנה אז אפשר לעבור לשלב הבא. אם הפסטה לא מוכנה עדיין אז להוריד את המחבת לאש קטנה ולהמתין לפסטה.
כשהפסטה מוכנה אז אני מוסיף למחבת קצת ממי הבישול של הפסטה (זה מה שלמדתי מג’יימי אוליבר – זה מוסיף טיפה נוזליות לרוטב) – כמה כפות יספיקו, בהתאם לכמות הפסטה (צריך לנסות כמה פעמים בשביל להגיע לכמות הנכונה, אבל כדאי לטעות בכיוון של יותר מיים – תמיד אפשר לאדות אותם אחר כך), ולהוסיף את הפסטה המסוננת למחבת ולערבב עם הרוטב, על אש גבוהה. שימו לב כשמוציאים את הפסטה מהסיר נהוג לשטוף אותה במים קרים כדי לעצור את הבישול – אל תעשו את זה במתכון הזה: אנחנו רוצים שהפסטה תמשיך להתבשל עם הרוטב במחבת ואנחנו לא רוצים לעצור את הבישול של הרוטב.
נשאר רק לערבב או להקפיץ את הפסטה עם הרוטב עד שהרוטב מתגבש (הרוטב נהיה קצת מימי לאחר הוספת מי הבישול של הפסטה) ואז ישר לשולחן. בתיאבון.
אפשר לשמור את הפסטה עם הרוטב במקרר כמה ימים, זה לא מזיק לטעם ואפשר אפילו להיות סופר עצלנים ולא לחמם את הפסטה כשמוציאים אותה מהמקרר – זה עדיין טעים 😉 .
- ולא, הוא לא באמת ערום [↩]
- אני משתמש בקולפן שבו הלהב מותקן על הצד הארוך של הקולפן ועובדים איתו כמו עם סכין. קצת יותר קשה למצוא סוג כזה מאשר את הקולפן הסטנדרטי אבל הוא הרבה יותר טוב ויותר קל לעבוד איתו. נפלתי פעם על דגם שבו לסכין הקילוף יש להב רק בצד אחד – ואז מאבדים את היכולת הכי שימושית של קולפן שכזה, שזו האפשרות לקלף גם קדימה וגם אחורה (וחוץ מזה קולפן עם להב אחד מתאים רק לימניים) – אז לשים לב לקנות רק קולפן עם שני להבים [↩]
המילה Naked באנגלית לא מתייחס למצב הבגדים שלו אלא לצורת ההכנה שלו. זאת אומרת, ה(חוסר)שימוש שלו בכלים.
🙂 אני בד”כ טורח לקרוא את מה שכתוב במאמרים בויקיפדיה שאני מקשר אליהם
רק למקרה שמישהו לא ידע…