תקציר האירועים עד כה
אני נורא אצלן ואין לי כוח לכתוב את כל הסיפור, אז הנה תקציר האירועים לאחר הפוסט האחרון של קרן, כדי שנזכור מה עשינו (ובעברית כדי לעשות לקרן את החיים קשים, כמובן 😉 ).
15 לאוקטובר: קמנו בבוקר ואחרי שיחה מעניינת עם בעל ה-B&B שישנו בו, בחור בשם Paul O’Shea שבגילו המבוגר (לא בטוח כמה, אבל מעל 40) עדיין רץ כל בוקר 5-10 מייל ומתחרה בתחרויות ריצה בינלאומיות, וחדר האוכל שלו מלא במדליות זהב וגביעים – המשכנו בדרכנו. דרך הטבעת בקרי מאו יפה, וספציפית אם יורדים מהדרך הראשית ל”טבעת סקליג” שם הכבישים הרבה יותר גרועים, אבל הנוף יותר מעניין. בערך באזור Kenmare הנעליים שלי שעושים לי קולות של התפרקות כבר לפחות שנה, נכנעו סופית והסוליה נפרדה מהנעל הימנית כשירדתי לצלם קצת נוף ליד פאב בצד הדרך. ניסיתי לתקן אותה עם צלוטייפ שהחזיק מעמד בדיוק 5 דקות כשהלכנו לראות מעגל אבנים קלטי בקנמייר. מזל שהבאתי נעליים יפות, רק חבל עליהן. סיימנו את טבעת קרי בחזרה בקילארני (אחרי שויתרנו על עוד סיבוב דרך Gap of Dunlow בגלל הערב היורד). כשעברנו דרך הפארק הלאומי בדרך לקילארני עצרנו בתצפית על האגמים, שם עמד צבי קטן ואכל ארוחת ערב. כמובן שהוצאתי עליו איזה 200 תמונות. חזרנו לקילארני והלכנו לישון באותו B&B שהיינו בפעם הקודמת – Windway.
16 לאוקטובר: החלטנו להאריך את הבוקר בקילארני ולעשות כביסה ולחפש לי נעליים. סיפרתי קצת על זה באחת ההערות לפוסט קודם. כמובן שהיינו חייבים גם לעצור בחנות ספרים, אם כבר עוצרים לקניות – נכנסנו לחנות ספרים יד שניה שהייתה (לא) מסודרת בצורה הנוראית ביותר שראיתי עד עכשיו, אבל היו שם קצת מציאות כמו הוצאה שניה של “הגבעות הירוקיות של כדור הארץ”. אחר הצהריים נסענו לעשות את טבעת דינגל (Dingle) שהיא דרך נוף יותר קצרה (ולא ממש טבעתית) בחצי האי דינגל. הגענו בערך עד דינגל כשהערב ירד, אבל הספקנו לבקר במוזיאון עתיקות קטן בפאתי העיירה – זה פרוייקט של בחור שהוא במקור מניו-יורק, בן יורדים (שההורים שלו גרים ברעננה) שה]תיע אותנו עם קצת עברית במבטא לא רע בכלל. חזרנו לדינגל ומצאנו B&B ממש נחמד בשם Milestone House והבעלים – ברברה – נתנה לנו רשימה ארוכה של דברים לעשות בעיר בערב, ואפילו היתה להם מפה מצוירת ביד של העיר והסביבה. בעקבות ההמלצה שלה הלכנו לאכול ארוחת ערב במקום בשם Ashe’s – מעין מסעדת גורמה אירית-צרפתית. היה ממש מוצלח. אחר כך ישבנו על כוס בירה (אני לפחות) בפאב/חנות סידקית במעלה הרחוב – מקום ממש מצחיק: המבקרים יכולים לקנות כובעים, מעילים וא לתקן כל מיני דברים וגם לשנות כוס גינס.
17 באוקטובר: יצאנו מדינגל לסיים את הסיבוב בחצי האי וראינו (בהתאם להמלצות של ברברה מ-Milestone House שסיפקה לנו תכנית טיול מפורטת): מצודה מהמאה ה-5 לספירה; בתי כוורות מראשית התקופה הנוצרית באירלנד; חוף ים (זה מצרך נדיר באירלנד, הרוב זה צוקים) כשבדיוק יצאה השמש לכמה דקות; וכנסיה נוצרית עתיקה הבנויה כולה (כולל הגג) בשיטה של Dry Stone (אבן על אבן בלי מלט). בדיוק חזרנו לדינגל כשקיבלתי טלפון מהעבודה על זה שמערכת הדואר שלנו לא עובדת בכלל. לאחר 4 שעות עבודה, רובן בטלפון לאנגליה וארה”ב פתרתי את הבעיה (אני שונא אתMicrosoft Exchange). עקב השעה המאוחרת החלנו לוותר על שאר התוכניות באזור ולנסוע ישר לבונראטי. בדרך עצרנו בטראלי לאכול ארוחת ערב, בדיוק אחרי שכל המקומות התחילו להסגר) והגענו לבונראטי בשעה 11 בלילה והלכנו לישון במקום בשם Bunratty Arms, ה-B&B היחיד באירלנד עם סיסמה נורמלית ל-Wifi !)
18 באוקטובר: טיילנו בכפר המשוחזר בבונראטי (מאוד תיירותי, ולא נורא מוצלח) ובערב הלכנו לנשף בסגנון ימי הביניים בטירה (המשוחזרת לתפארת, כולל מטבח מודרני שיכול להגיש את הארוחה). בסיום הארוחה, כפי שסיפרתי קודם, הצעתי לקרן נישואים לכל צהלות היושבים בשולחן 🙂
19 באוקטובר: נשארו לנו רק עוד יומיים באירלנד! נסענו מהר לצפון מחוז Clare כדי להספיק לראות את צוקי מוהר (הידועים גם לחובבי “הנסיכה הקסומה” כ- The Cliffs of Insanity) אבל היה מזג אויר נורא – רוח חזקה ומדי פעם גשם וראות על הפנים. נכנסו למרכז המבקרים (המאוד מרשים, החל במבנה שפשוט חצוב בתוך הגבעה וכל בתצוגות המעניינות על הגיאולוגיה והאקולוגיה של הסביבה). יצאנו לטיול קצר בחוץ על הצוק אבל מזג האויר הבריח אותנו מהר מאוד, והתחלנו בניסעה הארוכה לקילקני (עליה דילגנו בהתחלה אבל כל מי שדיברנו איתו באירלנד אמר שאנחנו חייבים לחזור ולראות אותה). בדרך נתקענו בפקק תנועה בלימריק בגלל אליפות ה-Hurling של המחוז. הגענו לקילקני מאוחר בערב.