חג החרות בישראל
למי שחי תחת אבן בחודש האחרון, בעיצומו של שבוע זה אנחנו חוגגים בישראל (ובקהילות היהודיות בעולם) את חג הפסח שאחד העקרונות החשובים שלו היא החירות – החופש לא להיות עבדים או אסורים על ידי מישהו אחר – זר או מקומי.
מעניין שדווקא עכשיו מתפתח בארץ סיפור מוזר – לכאורה מישהי שהדליפה מסמכים צבאיים סודיים לעיתונות על פעולות לא חוקיות של צה”ל, נעצרה (או אולי הושמה במעצר בית) והוטל צו איסור פרסום על הפרשה ואחר כך הוטל צו איסור פרסום על כך שיש פרשה שאסור לפרסם.
יכול להיות שבישראל, מדינה יהודית דמוקרטית1 שמעלה על נס את החרות ואת החופש, מעלימים אנשים ללא משפט וללא פרסום ואסור לדבר על זה?
אני לא יודע אם לי, בבלוג הישראלי שלי, מותר בכלל להזכיר שקראתי באינטרנט על משהו – אבל זה ממש טפשי אם כל מה שצריך זה חיפוש בגוגל כדי למצוא המון מידע על הנושא.
קישורים שיתכן וקשורים לנושא, מי יודע?
עדכון: פרטי הפרשה פורסמו ב”הארץ”.
בנושא לא לחלוטין אחר – מאגר התמונות (באיכות ביומטרית) של משרד התחבורה, שספק אם הוא חוקי בכלל, קיבל לאחרונה תמונה חדשה: עירא אבראמוב הולך להצטלם (אנא צפו בסרט הקצר – פחות מ-4 דקות).
אני מתחבט באותה הדילמה של עירא: רשיון הנהיגה שלי פג אבל לאחר שחידשתי אותו כחוק משרד התחבורה לא מוכן לשלוח לי את כרטיס הפלסטיק (הבינלאומי) לפני שאספק להם תמונה דיגיטלית חדשה באיכות גבוהה (“ביומטרית” לפי משרד התחבורה (עדכון: המסמך הוסר. לא שמרתי אותו ולא מצאתי אותו במקום אחר). ראו גם פרוטוקול הדיון בהצעת החוק להכשרת השרץ – שלא עברה2 והכתבה ב-YNet). מעניין גם שהשר הממונה על משרד התחבורה בעת פיתוח המאגר הביומטרי שלהם הוא מכרנו מאיר שטרית, הידוע גם כממציא חוק המאגר ביומטרי שהפך את מאגר משרד התחבורה ללא חוקי – שיתכן שזה הדבר היחיד הטוב בחוק הזה.
בכל מקרה, הפתרון שלי הוא קצת אחר: לאחר שפג רשיון הנייר הזמני ששלחו לי ממשרד התחבורה עד שאצטלם, ניגשתי למשרד התחבורה והוצאתי רשיון נייר זמני נוסף שתקף עד אוגוסט. אמנם זה קצת טרטור, אבל אם עד אוגוסט לא יפתר הנושא, אני לא רואה מניעה שאגש שוב למשרד התחבורה ואוציא רשיון זמני נוסף עד פברואר 2011, וחוזר חלילה.