הכתובת שעל הקיר
שוב רצח פוליטי במדינת ישראל. שוב ימני “קיצוני” מוצא שהדרך היחידה הפתוחה בפניו להביא את האידאלוגיה שלו היא לתקוף חפים מפשע בעזרת נשק קטלני.
ושוב כולם מדברים על הכתובת שהיתה על הקיר. ובכן – הכתובת עדיין על הקיר. הכתובת על הקיר כבר 47 שנים וזה עדיין מפתיע אנשים מסויימים.
הפיגוע בשפרעם הוא לא הרצח הפוליטי הראשון במדינת ישראל (ולא – רצח יצחק רבין גם הוא לא היה הראשון – מאחורינו כבר היה מספר רב של הריגות למען אידואלוגיה פוליטית קיצונית) ולצערי הוא גם לא יהיה האחרון – רחוק מכך.
אתמול ראיתי בטלוויזיה קטעים מהמחזה שמעלים בפנינו אנשי “גוש אמונים” ונאמני “ארץ ישראל השלמה” – הפגנות לגיטימיות ומסודרות מצד אחד, בתיאום המשטרה וכל הגורמים, והתפרעויות אלימות מאידך – בניגוד מוחלט להסכמים שסוכמו על דעתם של שני הצדדים. אחד הקטעים שהתרשמתי ממנו ביותר היה סצנה הזויה לחלוטין שבו קצינת משטרה מציגה בפני קהל של פעילי ימין, המנסים לחדור לרצועת עזה, צו חוקי המונע מהם לעשות זאת. אישה דתיה מבוגרת חוטפת באלימות את הצו מידה של קצינת המשטרה וקורעת את הנייר תוך כדי צעקת “סוף המנדט [הבריטי], סוף המנדט”. לאחר מכן כששוטרים מנסים לנתק את הגברת הדתיה משאר המפגינים (לא באדיבות יתרה, אבל לפחות לנוכח המצלמות לא היתה אלימות מצד השוטרים) היא מתנפלת על קצינת המשטרה, תופסת בחולצתה וכמעט מאיימת לקרוע אותה מעליה.
זה כמובן רק סימפטום אחד לבעיה שקיימת בארצנו – מיעוט לא קטן, מתחנך על האידיאולוגיה שמצדיקה שימוש באלימות (פיזית ומילולית כאחד) כתחליף לדו-שיח הדמוקרטי, כל אימת שתוצאותיו של התהליך הדמוקרטי לא משקפות מייד את האידאולוגיה הנבחרת.
הציבור ה”ימני דתי” כפי שאוהבים לקרוא לו בתקשורת (“תשקורת” כפי שציבור זה אוהב לקרוא לה) לא באמת מעוניין להשתתף בתהליך הדמוקרטי או בכלל בדמוקרטיה כפי שאנחנו מכירים אותה. הוא מוכן לסבול את הדמוקרטיה ואף לגזור את פריותיה (מימון מפלגות ? כספים יחודיים ?) כל עוד היא הולכת פחות או יותר יד ביד עם האידאולוגיה והערכים של ציבור זה. אך ברגע שזה אינו המצב – האלימות מרימה את הראש. כמו ילד שלקחו לו את הכדור, מתנגדי ההתנתקות עוברים למתקפה אגרסיבית ואלימה כנגד כל מי שמצטייר כפוגע בקדושת אדמת ארץ הפלישתים המכונה היום “רצועת עזה”. זה מתחיל בחסימות כבישים, ממשיך באלימות לשוטרים ומטעני דמה ומסתיים ברצח עוברי אורח תמימים.
לא – זה בסך הכל “סהרורי”, חולה נפש אולי, שלא מייצג ולא בא מתוך ציבור שוחר השלום הזה. ועוד סהרורי, ועוד סהרורי – זאב אקשטיין; יונה אברשומי; דוד בן-שימול; דני אייזמן; עמי פופר; יורם שקולניק; ברוך גולדשטיין; יגאל עמיר; עדן נתן-זאדה, ועוד היד נטויה – סהרוריים מסהרוריים רבים.
כל עוד אנשי ימין, קיצוניים יותר ופחות, עוברים על סדר היום על מקרי שימוש באלימות פיזית ומילולית כנגד אזרחים, שוטרים וכוחות הביטחון, או חמור מכך – מעודדים פעילות שכזו ואף עבירות אחרות על חוקי מדינת ישראל, אין הם יכולים למשוך את ידיהם כשאלימות מתדרדרת עד פגיעה בחיי אדם. הקו בין מחאה לגיטימית תחת שלטון דמוקרטי לבין אלימות משתוללת אינו דק כלל וכלל – זה הוא קו אדום וברור, ומתנגדי ההתנתקות עברו אותו ממזמן והשאירו אותו מאחור. במצב זה אין להם להלין אלא על עצמם.
עדכון – 17.8.2005 :
עוד פיגוע יהודי – נהג הסעות, תושב שבות-רחל (ישוב יהודי ביהודה שומרון) רצח ארבעה ערבים תושבי יהודה ושומרון (פלסטינאיים בפי העם). הרוצח הסיע שני פועלים מאזור התעשייה בשילה, לישוב שילה. בכניסה לישוב הוא איים על מאבטח שבכניסה בסכין וחטף ממנו את הרובה שלו ואז השתמש בו כדי לירות בשני נוסעיו. הרוצח חוזר לאזור התעשיה (לא ברור אם עשה זאת באותו רכב בו שכבו שני אנשים מתים) ושם פותח באש על עוד עובדים ערבים, הורג שניים ופוצע שלישי.
בניגוד לפיגוע הקודם בשפרעם, ברור שהרצח הפעם היה מתוכנן היטב – יתכן שלא מראש, אבל קור הרוח של הרוצח לא משאיר מקום לספק.
מה שעוד מטריד, זה שהדיווח בעיתונות על הרצח היה מועט למדי. זה לא שהתעלמו מהרצח חס וחלילה, אבל העיתונים לא פצחו בכותרות ראשיות (כמו שקורה בכל פיגוע ע”י ערבי, וגם בפיגוע בשפרעם), לא היו פריצות לשידור – אני שומע רדיו מדי פעם (למרות שאני כמעט לא רואה חדשות בטלוויזיה) וההזכרה היחידה היתה “אייטם” של 10 שניות בחלק ממהדורות החדשות. יתכן שזה בגלל שהפיגוע נעשה על רקע אירועי ההתנתקות, שהרבה הרבה יותר מעניינת מבחינה חדשותית. אני מקווה מאוד שזו הסיבה.
Some 12 years ago, in highschool, my teacher tried to convince me that the israeli democracy is very weak. At the time, I didn’t agree with him. Unfortunately, I was wrong – as the past decade has proven so profoundly. The fact that a very large minority in Israel, as we see these days, doesn’t accept the “game rules” the minute they are not in its favor, and doesn’t regard the sovereinity of the state as something of any importance, brings back old conceptions about how well jews have always been in self destruction.
Elad was in high school only 12 years ago. This dude is young.
Well, aren’t we all ?