יום נסיעה
היום התחיל בסיור בהריסות של איות’איה. למרות ששאר היום היה מעייף מאוד, ואנחנו כבר שלושה ימים בדרכים, אני מרוצה שבסוף כן שכרנו רכב – זה איפשר לנו לחרוג מהמסלול הקבוע של טיול בתאילנד: בנגקוק-צ’יאנג-מאי/צ’יאנג-ראי-אייים, ולראות עוד כמה מקומות מעניינים בדרך – כמו גבעת הקופים אתמול, או איות’איה.
ההריסות של הבירה העתיקה מאוד מעניינות. בגלל החום לא הסתובבנו שם הרבה כמו שרציתי, אבל הספקנו לספוג קצת מההיסטוריה :-). איות’איה יושבת על מעין אי בין שלושה נהרות (שמחוברים אחד לשני ובאמת יוצרים טבעת של מים מסביב לעיר. אני לא בטוח, אבל אני חושב שהיא טבעית). מרכז העיר המודרנית נמצא בצד היותר מזרחי של האי, וכמה שמתקדמים מערבה יש יותר הריסות מפוזרות בין הבתים החדשים (בעיקר מקדשים לסוגיהם), כשבצד המערבי נמצא הפארק ההיסטורי שהוא כמעט כולו הריסות העיר העתיקה.
הבניינים בנויים מלבני בוץ אדומות אפויות, וחלקים מרשימים שלהם שרדו את ה-200 שנה האחרונות (על פניו נראה שללא כל מאמץ שחזור פעיל). האתר המרכזי שבו ביקרנו מכיל את ארמון המלוכה העתיק ואת המקדש המרכזי – כאן שהה בודהה האיזמרגד לפני ההעברה שלו לבנגקוק. חלקים מהאתר מגודרים בחוטים לבנים ומסומנים בשלטים “אתר חפירה ארכיאולוגי”. ניתן לראות את הבניינים הראשיים, ולוחות עם הסברים (בתאית וגם קצת באנגלית) פזורים פה ושם.
מחוץ לחומה הקדומה של האתר הוקם מקדש חדש וגדול שנראה שמשמש באופן פעיל כמות גדולה של מאמינים. כמו כן יש הרבה מבקרים באתר של הארמון – ראינו לפחות שתי קבוצות שונות של תלמידי בית ספר בנוסף להרבה תיירים.
חבל לי שהעיר המאוד מעניינת הזאת נמצאת מחוץ למפת התיירות של הטיילים הישראלים בתאילנד, ואני מאוד ממליץ לכל מי שיש לו איזה יומיים לבלות אותם באיות’איה – קפיצה קטנה מבנגקוק באוטובוס או רכבת. אני ממליץ להתאחסן ב-Tony’s Place, אבל כדאי להתקשר מראש ולוודא שיש מקום.
אם פרוץ חום הצהריים אספנו את עצמנו והתחלנו בנסיעה הארוכה דרומה. החלטנו לוותר בשלב זה על צ’אנג ולרדת דרומה לחוף המזרחי של תאילנד. הנסיעה לא היתה מעניינת במיוחד, אבל משום מה היתה לי יותר קשה מהנסיעה הארוכה יותר אתמול.
בערב הגענו לעיירת חוף בשום צ’ומפ-פאן ואנחנו כרגע שוקלים מה לעשות. אחת האופציות היותר אטרקטיביות היא להשאיר את הרכב פה ולקחת סירה מכאן ישר לטאו, שם נוכל לבלות שבוע וקרן תוכל לעשות קורס צלילה. אחר כך נוכל לחזור הנה, לקחת את הרכב ולנסוע או לפוקט, או לסוראט-ת’אני או בחזרה לאזור בנגקוק (צ’אנג או אולי אפילו קאנצ’אנבורי).
הי לכם!
אם אתם לא יודעים מה לעשות ולאן להמשיך יש בעיתון היןם משהו שאולי יענין אתכם בעיר הואה הין מתקיים פולו הפילים השנתי 16 קבוצות מחמש יבשות יתחרו על גביע המלך פולו הפילים הוא ענף ספורט מיוחד במינו בעולם והוא אחד היוקרתיים בתיאלנד. לא כתוב איפה בתיאלנד נמצאת העיר הזו אבל נראה לי שווה בדיקה משום שזה מתקיים פעם בשנה שבוע אחד בלבד אם זה לא רחוק מדי בשבילכם נראה לי שווה לראות.
אבא גילה שאתמול כתבת אנגלית וההייתי צריכה לספר לו מה כתבת אבל התגברתי עליו דבר נוסף שהוא גילה זה שנוהגים בתיאלנד בצד שמאל והוא שאל איך אתה מסתדר אמרתי לו שאתה מתסדר ומתגבר על הבעיה.
הוא גם עושה את הדרך שלכם אולי לא בדיוק על המפה בגוגל ארץ ובטוח שזה טוב יותר מאשר לקרוא חדשות ולשוטט באתרי פנוים פניות.
זה הכל להיום תמשיכו לעשות חיים.
עברנו דרך הואה-הין בדרך לצ’אמפ-פון: זה היה מחוץ לדרך הראשית אבל יצאנו כדי ליסוע בדרך החוף. לא ממש ראינו חוף, אבל היו דברים אחרים משעשעים.
אבל שמענו על תחרות הפילים רק אחרי שהגענו לצ’אמפ-פון – קראנו עיתון במסעדה שאכלנו בה ארוחת ערב והיה שם חצי עמוד שמוקדש לנושא. ובכן – זה כבר מאוחר מדי: אנחנו בקו-טאו ועד שנצא מפה התחרות כבר תיגמר. חבל.
נהיגה בצד שמאל זה לא ממש קשה – בעיקר שההילוכים אוטומטיים. בפעם הקודמת שנהגתי בתאילנד לרכב היו הילוכים ידניים וכל פעם שהייתי צריך להחליף הילוך הורדתי את היד הלא נכונה, נתקעתי בדלת, החזרתי את היד ואז ניסיתי שוב עם יד שמאל. חוץ מזה יש את האיתות לפניה שנמצא בצד ימין במקום בצד שמאל, ולפעמים אני מנסה לאותת עם הידית של המגבים.
מה שמוזר, זה שכל המכונית הפוכה – חוץ מהמקום של המפתח שנמצא בצד ימין של ההגה כמו בארץ – מאוד מוזר.