KDE נגד GNOME – מסכי תצורה
במלחמה בין שתי סביבות שולחן העבודה הפופולאריות ללינוקס, אני לא תופס צד (למרות מה שמני אולי יחשוב). נכון שכרגע שולחן העבודה ברירת המחדל שלי הוא GNOME, אבל הייתי משתמש KDE המון זמן וברגע ש-KDE4 יצא, אני מבטיח לכם שאחזור. בנוסף אני מאוד אוהב את יכולות התצורה של KDE ובכך שכמעט כל דבר אפשר להגדיר ולשנות.
ב-GNOME המצב שונה – יש מעט מאוד אפשרויות תצורה (לפחות מתוך הדיאלוגים הזמינים למשתמש הפשוט – אני לא רוצה לדבר על gconf), אבל לא על זה באתי לדבר היום, אלא על הגישה השונה מהותית של שתי המערכות לכפתור ה-OK בדיאלוגים אלו (או לחוסר שלו ב-GNOME).