מאמר אקראי על תשישות החלטות
באחד הפודקסטים שאני שומע – Stack Exchange Podcast עם ג’ואל ספולסקי1 וג’ף אטווד – ספולסקי הזכיר כבר כמה פעמים מחקר שנעשה באוניברסיטת בן גוריון על “גורמים חיצוניים בהחלטות שיפוטיות” שבו החוקר מדד את אחוז ההצלחה בבקשות חנינה בהשוואה לכמה זמן עבר מאז ארוחת הבוקר של השופט ששומע את בקשת החנינה.
ספיציפית החוקר – שי דנצינגר – מצא ששופטים הדנים בבקשות חנינה של אסירים ישראלים מחלקים את הישיבות שלהם לשלושה חלקים המופרדים ביניהם בהפסקות אוכל, ובהנתן שאנחנו מפקטרים החוצה כל שיקול אחר (בין אם הוא לגיטימי או לא – כמו אחוז מזמן המאסר המקורי שהאסיר כבר עשה, חומרת הפשע, השתייכות עדתית וכו’) אפשר לראות בצורה מובהקת ירידה דרמטית באחוז ההצלחה של בקשות חנינה בין תחילת וסוף כל חלק, כשאחרי ההפסקה אחוזי ההצלחה חוזרים לרמתם הקודמת.
- “ג’ואל” זה “אינגלות” של “יואל”, אז זה משעשע אותי לפעמים להגיד “יואל ספולסקי” – אני לא בטוח מה לספולסקי יהיה להגיד על זה אז לא אכתוב כך, אבל אני בטוח שהוא משועשע מזה שחיפוש “Joel” בגוגל מביא את האתר שלו במקום הראשון בעוד ש-Billy Joel אפילו לא בעמוד הראשון [↩]